אני מאמין, או - האם זה אורגני?


האם זה אורגני?
 אחת השאלות הכי נפוצות שאני נשאל ביחס לירקות שאני מגדל.  הרעיון שמאוד קסם לי מהרגע בו בחרתי לשתף עוד אנשים בירקות ואולי יום אחד גם להתפרנס מזה, היה "חקלאות נתמכת קהילה".  בבסיס הרעיון עומדת נוסחא מאוד פשוטה וברור, המסבירה את ההסכם שבין חקלאי מסויים, לקבוצת אנשים ספציפית; החקלאי מתחייב לגדל עבור אותה קבוצה, ירקות אורגניים באיכות טובה, במגוון מספק ובאופן שקוף ומשתף, כדי שכל מי שחשובה לו השיטה - יוכל תמיד לגשת ולבדוק בעצמו, בחושיו ובמחשבתו.  הקבוצה מאידך, מתחייבת לרכוש מאותו חקלאי את התוצרת באופן קבוע, כך שהוא יוכל להתמקד ולהקדיש את מרב מרצו לטובתם.  הוא משיג שקט כלכלי המסיר ממנו את החשש המתחדש משיווק התוצרת, והם מקבלים ירקות בריאים במחירים הנקיים מפערי תיווך ועמלות.
עם השנים, ובכל מיני מקומות בעולם (וישראל בתוכם), קיבל הרעיון פרשנויות והתאמות להרגלים, לצרכים ולתרבות.  במקומות בהם לא מתאפשר קשר ישיר ובלתי אמצעי בין הקבוצה לחקלאי, החלו לקום גופים שמטרתם פיקוח על עבודת החקלאי ושיטותיו, על מנת לודא כי הוא אורגני.  בצורה כזאת, "נחסך" מהלקוח הצורך להכיר בעצמו את החקלאי ודי לו בזיהוי הסמלים המתאימים על המוצרים, כדי להיות בטוח שהם אורגניים.
מתוך ראיה הרבה יותר רחבה מהצורך הכלכלי (החשוב) שלי להתפרנס, אני עובד וחי בדרך נקיה מכימיקלים; אם זה בהימנעות כמעט מוחלטת מתרופות קונבנציונליות, דרך צמצום חומרי ניקוי כימיים ועד לקציר ידני של עשביית החצר (4 דונם) פעמיים בכל חורף, באופן ידני (!).  ההקפדה על האורגניות מבחינתי רחבה יותר מהפעולות החקלאיות.  את מרבית העבודה בשדה ובכלל, אני מעדיף לעשות באופן ידני (ויותר ארוך וקשה פיזית) ונטול מכונות.  אני משתדל לעבור ברגל את מרחקי ההליכה הקצרים והבינוניים ופועל ככל שאני מצליח, ליצור מעגלים הרמוניים ביני לבין עצמי, ביני לסביבה בה אני חי ולאנשים הנמצאים בה.
מי שכבר מכיר אותי יודע, שאין פיקוח טוב יותר על העבודה והיבולים שלי, מהכנות והנאמנות שלי לדרך בה אני חי ופועל בכל תחום.  למי שלא מכיר אותי, אני ממליץ לא להסתפק במילים האלו - משכנעות ככל שיהיו.  השדה פתוח וגלוי לכל, למעשה הוא נמצא בלב הכפר בו אני גר ומוקף בתים 24 שעות ביממה (התגנבתי בלילה לבדוק - הם לא זזו משם...).  אני מזמין אתכם להגיע לבקר, לראות, לבדוק, לגעת, להריח, לקטוף, להרגיש ולתת לחושים שלכם להיות הפקחים.  ממש כמו שהתכוונו אלו ש'המציאו' את תפיסת ה'חקלאות נתמכת הקהילה'.
אני עדיין לא יודע אם אצליח למצוא קבוצת אנשים מספיק גדולה (שתישאר קטנה ואינטימית), שמחפשת חקלאי כמוני, כדי להמשיך ולעשות את מה שאני עושה לאורך זמן וללא חששות פרנסה.  אם ביום מן הימים אצטרך לוותר על השאיפה הזאת ולשווק את יבולי לנקודות מכירה בהן אין קשר ישיר עם הלקוחות, כנראה שאבחר להצטרף לארגונים ולגופים המפקחים השונים.  בינתיים, אני (עדיין) מאמין...