15 במאי 2013

על בשר וחלב

  אם יש ענף חקלאי אחד, שלאורך כל ההיסטוריה נשאר יציב ואף פרץ קדימה, הרי הוא משק החי.  במיוחד זה של הבשר והחלב.  לא ברור מי היה קודם; הביצה או התרנגולת.  האם זה הקהל הרחב שמרגע שידו היתה משגת, הפך את הבשר שעלה על שולחנו לעתים נדירות, למזונו העיקרי.  או שמא היה זה כוחם הגדול של ארגוני הענף, שפמפמו 
יומם וליל כמה הבשר והחלב טובים לבריאות.  כך או כך, אין ספק כי היציבות החקלאית היחסית של גידול בעלי החיים, לצד הסבסוד הגדל והולך מצד המדינה, הביאו למצב בו כל הצדדים מעודדים זה את זה, להמשיך לגדול ולשגשג.  יש המון אנשים שיודעים להסביר כמה החלב והבשר בריאים, אבל מעטים שיודעים להגיד מי לימד אותם את כל זה. הם מצידם, משוכנעים שאמיתות הדברים אינה נופלת מאמיתות קיומה של השמש.
הטרגדיה הגדולה והקשה יותר לטעמי, היא זו של החקלאים.  אותם אלו שהצליחו למצוא את המפתח לשרוד ואף להצליח, בתוך העולם החקלאי המטורף, שבו בכל דקה אפשרית אפשר להפסיד השקעה של חודשים ולפעמים של שנים.  עבורם, הספק הקל שבקלים, הוא לא פחות מרעידת אדמה. וכך גם לשאר החוליות באחת התעשיות הגדולות בעולם, של גידול בעלי חיים וגידול המזון שלהם.  ואפשר בהחלט להבין אותם.  למה להרוס מערכת המפרנסת מליוני אנשים בעולם, המספקת את המוצרים הכי טעימים, הדוחקים הצידה את שאר המזון המשעמם ועתיר ההכנה.
ואיך כל זה קשור באוכל אורגני? 
,מעבר לשימוש הנרחב הישיר בכימיקלים על ובתוך בעלי החיים, נדרשת כמות אדירה של אלו, על מנת לגדל את מליוני הדונמים בהם גדל המזון שלהם.  והוא אגב, תופס שלושה רבעים מכלל האדמות החקלאיות בעולם וצורך כמויות אדירות של מים, באופן ישיר ועקיף.  אבל נניח רגע לעובדות ונתמקד בצד הפסיכולוגי.
למיטב הבנתי את נפש האדם, המניע הראשי שלו לפעולה, הוא מה שנחשב לנכון ולא מה שנכון.   יש אינספור דוגמאות המראות כיצד אנחנו מעדיפים לעשות את מה שנתפס בעיני הסביבה שלנו כדבר הנכון, בעוד שבאופן אישי, אנחנו יודעים וגם נודה שמדובר בדבר בעייתי.  ובלי לדרוך על יבלות, רק אזכיר את המילים סיגריות, שוקולד, מרגרינה/בורקס, רביצה מול טלויזיה וכו׳.
באופן אישי, אני חש שאני נמצא בסיומה של תקופה בחיי.  תקופה שבה אופי התקשורת שלי עם רוב סובבי, התבסס על המוח החושב, מתוך הנחה שהוא זה המוביל אותנו לפעולה.  ואכן כך, המחשבה המתגבשת במוח של כל אחד מאיתנו, היא זו המובילה אותו לפעולה המתבקשת.  למעט מספר מקרים חריגים, לא מצאתי אנשים שהמנגנון הזה לא פועל אצלם.  אלא שלצערי, רובם המכריע אינם רוצים/פנויים/יכולים להרשות לעצמם, לקחת חלק פעיל בעיצוב המחשבה ועל כן מניחים לאלו שזה עיסוקם, לעשות את זה עבורם.  ממש כשם שאין לנו זמן לבשל, לחתוך ירקות ולהכין לבד ולכן אנחנו נכנעים לפיתוי שבמזון המעובד והמוכן.
,וכמו שאנחנו קונים את הכותרות והפרסומות של המוצרים, המבטיחות  ׳טבעי׳, ׳בריא׳ ו׳איכותי׳
בעוד בשורות הקטנות של תכולתם יש רצף של אותיות ומספרים שלא מזכירים אותם, כך אנחנו קונים אריזות של אמונות, רעיונות ותפיסות לגבי העולם שלנו.  הרי הרבה יותר נוח להתיישב פאסיבי מול מסך ולאפשר לרצף אינסטנט של רעיונות לעצב לנו את העתיד והפעולות שיתוו לנו את הדרך.  ואין יותר מרגיע ומחזק, מלזהות את אותם רעיונות אצל כל הסובבים אותנו, שרבצו בדיוק כמונו מול המסך, ששידר להם בדיוק את אותם מסרים.

נניח שמישהו רוצה לגדל לעצמו ירקות.  ככה סתם בא לו.  מה הוא יעדיף; לשים זרעים באדמה וללמוד הכל תוך כדי ניסיונות, או שמא לפעול על פי הוראות שיקבל מחקלאי ׳מוסמך׳? 
סביר להניח, שרובנו לא רוצים ל׳בזבז זמן׳ והציפייה התרבותית לקבל תוצאות טובות ומהירות יכריעו את הכף לטובת ה׳חבילה׳.
מצד אחד חופש הבחירה בזמננו נראה גדול מאי פעם, בעוד מצד שני, נדמה כי מעולם לא היינו כל כך מנוונים בחשיבה ובהתבוננות הישירה בכל העומד בפנינו.  כולנו קונים ומוכרים ׳חבילות׳.  זהותנו אינה פרי עמלנו האישי, אלא קולאז׳ של רעיונות שאימצנו מהסביבה, מהסיבות הלא נכונות.  רובן קשורות בצורך להתאים את עצמנו למעגלים בהם אנחנו תלויים.  פיזית או נפשית.
וכך, קשה לצפות מרפתן בן רפתנים, נכד לרפתנים, שנחשף לנזקים האפשריים המתגלים בצריכת החלב והבשר, לעצור הכל, לאבד את הפרנסה שלו וחמור מכך, את הזהות העמוקה שלו ולעשות משהו אחר.  זה פשוט לא מוסרי! 
 הוא מוכרח להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח ואף לחזק ולהצדיק יותר את תפיסותיו. 
את צריכת הבשר הפסקתי לפני שנים ספורות.  את החלב הפסקתי עוד הרבה לפניכן, אי שם בסוף שנות ה-90׳, כשרבים מה׳לוחמים׳ לשלום העגלים ורווחתם, עוד לא ניגבו את החלב מהשפתיים.  לא היה לי קל בכלל לוותר על הגבינות, שהיו אהבת חיי.  אפילו נשברתי וחזרתי לאכול אותן שוב.  אלא שיחד איתן חזרו באופן חד ומובהק, כל אותם מפגעים בריאותיים מידיים נוראיים, שחידדו עוד יותר את הבחירה להמנע מכך.  לא היה לי קמפיין פייסבוק נרחב, שעודד אותי וסיפק לי מידע שמועצת החלב לא רוצה שנדע.  הייתי צריך להחזיק את עצמי בעצמי, מול כל מרימי הגבה, המזלזלים ואפילו הרופאים, שהזהירו אותי מהדלדלות עצם ושאר מרעין שצפויים לי, אם לא אמהר לתדלק עצמי בזהב הלבן.  
ובמסגרת תום תקופת ההתקשרות לסביבה דרך החשיבה העצמית, הפסקתי לתפוס את עצמי כקדוש מעונה שמקריב את פרנסתו למען יהיו לאנשים ירקות קיים מרעלים.  הם אולי מסכימים איתי, אבל מעדיפים לאכול את הזבל שמפמפמים להם בחבילות ה׳כל כלול׳, תוך הנהון משקיט מצפון.  ומתוך כך, אני גם מסיר את חברותי הבלתי רשמית, מהקמפיין נגד צריכת החלב והבשר, שכמו שאר הקמפיינים הרווחים בימינו, רק מחדדים את הקטבים.  כי לא רבים האנשים, במיוחד במקומותינו, המרשים לעצמם להעמיד בספק את בחירותיהם, על הזהות הנגזרת מהן, ולשנות אותן רק בגלל עובדות.  אם הייתי צריך לבחור רק בקמפיין אחד בכל זאת, הייתי בוחר בזה הקורא לבני האדם לבדוק בעצמם ולהעמיד בספק.  אפילו את הקמפיין שאומר להם לעשות את זה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה