20 בפבר׳ 2013

הטבע האנושי

  מאז שאני זוכר את עצמי, יש בי דחף חזק מאוד לטפל.  לשפר, לייעל ולהגיש לסביבה מוצרים ותוצרים שיעשו את החיים טובים יותר.  אין לי ספק, שאחד מעמודי התווך של 'ירק פרא', הוא אותו דחף.  כמובן שיש עוד סיבות, אבל משקל כולן יחד, שקול לצורך העז להצליח ליצור דברים שיתרמו טוב.
על פני כל החודשים והשנים שהקדשתי ליצירת המקור המקומי למזון בריא, מצאתי את עצמי מקטר לא מעט.  גם מעל דפי הבלוג הזה.  נקודת המפנה של כל שפל כזה, תמיד היתה המסקנה שהבעיה היא בי ועלי למצוא איך לשפר את הדרך בה אני עושה את הדברים.
אני לא חושב שאני בשפל עכשיו, אלא בהתפכחות.  עד כה האמנתי, שעם מספיק סבלנות והסברה, אצליח לעורר את אותה מודעות שהתפתחה בי בכל הקשור לבריאות ולסביבה.  שזה רק עניין של התמדה, כי יש מספיק אנשים חושבים, שדי להם בהכרות עם המידע החשוב כדי לקחת במו ידיהם את השינויים שיביאו ליצירת מציאות טובה יותר.  ובכל פעם אמרתי לעצמי: "עוד קצת.  תישאר.  זה תהליך שלוקח זמן.  אתה צריך להיות כאן בשביל מי שירצה לעשות את השינוי".  ותמיד תהיתי, מתי תהפוך ההתמדה וההתעקשות לשרוד, לטיפשות נוסח דון קישוט.  הרי הגבול ביניהם מאוד דק.
יכול להיות שאני צריך לחכות עוד קצת, כי ההכרה בחשיבות האופן בו אנחנו מנהלים את התזונה, הצריכה והקהילה, נמצאת ממש מעבר לפינה. ו'הנה עוד שניה' תתפוצץ התודעה הזאת ותהפוך את כל חוליי התרבות שלנו על פניהם.  עכשיו אני מבין שזה סיפור יפה שסיפרתי לעצמי, כדי להמשיך ולהרגיש שאני יכול לעבוד את האדמה.  רק סיפור.
בפועל, הכל סביב נשאר פחות או יותר אותו הדבר.  אמנם המחירים עולים בקצב קצת יותר גדול ותכיפות התופעות המסוכנות של תרבות המערב משולחת הרסן גם מתגברת, אבל האנושות מסתגלת גם לזה.  כל עוד אין אירוע דרמטי מובהק, אותה תכונת הסתגלות מדהימה של האדם, אשר שירתה אותו לטובה משך עשרות אלפי שנים - היא זו שקוטלת אותו באיטיות וביעילות מחרידה.
עכשיו אני מרגיש, שבמקום לעמוד בכיכר העיר, להטיף ולנבא זעם, אני פשוט צריך להניח.  כנראה שיש 'טבע אנושי', שעם כל התהום הפרדוקסלית שנפערה בין שני חלקיו, הוא עדיין טבע.  והוא עדיין חזק יותר מכל הרעיונות שיש לי או למישהו אחר בראש, על מה הוא צריך להיות.
יכול להיות, שבמקום להתעקש ול'הפריע' לאנשים עם כל הצדקנות וההטפה - גם אם הם עטופים היטב באריזה של הסברה ולא שכנוע, אני פשוט צריך להניח להם.  המסקנה הבהירה ביותר שזוהרת לי כעת מעל לראש, היא שאנשים מעדיפים להתלונן על מה שלא טוב להם, מאשר לעשות משהו כדי לשנות אותו.  מין מס שפתיים כזה.  אף פעם לא הבנתי את זה, למרות שמצאתי את עצמי נאלץ להיגרר לזה באין די שותפים ליוזמה.
אנשים מעדיפים לחפש מתחת לאדמה (תרתי משמע), את הסיבה שזה לא טוב להם.  ואני, עם כל ההשכלה הפרסומית/שיווקית שלי, יודע מה אני ממש לא רוצה לעשות; לא לשווק, לא לדחוף, לא לספר סיפורים, לא להמציא סיסמאות/סלוגנים/ג'ינגלים ושאר שטיפות מוח.  לא להכנס לדיוני מחירים ותמחורים, לא תחרויות ולא השוואות.  לא לעשות את כל הטריקים והמניפולציות שיביאו הרבה קונים, אבל ישאירו אותי בתוך העולם ה'מגעיל' שאני מאוד לא רוצה להיות חלק ממנו.
וזה לא עוזר.  מסתבר שזו שההצלחה של המפרסמים והמשווקים ושאר היועצים העסקיים והסדנאות, הרבה יותר חזקה מכל דמיון.  מדובר בשפה של ממש, שחילחלה עמוק גם אל התת מודע.  ולא פעם מצאתי את עצמי משוחח עם מישהו על כל נושאי ה'ליבה' (מחירים, אמינות האורגני וכו') ומפרק אותם אחד אחד עד שלא נותר מהם כלום, ובכל זאת, משהו עמוק וחזק גרם לו לאחוז בקרנות המזבח ולא להסכים ללכת צעד בכיוון.
זה גדול ממני ואין שום טעם להקריב את עצמי עד כדי כך.  עם כל הצער שבדבר ועד שגדולים וחזקים ממני יצליחו להביא את השינוי (או שסתם יגיע איזה משבר קצת יותר ארוך מהאחרונים), הרוב ינצח את הטוב.  אני מעדיף ללכת שוב אחורה, אל המקום בו אני מגדל את הירקות לביתי ולמשפחתי באופן הכי בריא שהצלחתי ו'יורד' מהחלום לשתף גם אחרים בו. ולמרות הדחף להפיץ, לשתף ולשפר את כל מי שסביבי בטוב, אצטרך למצוא את הדרך להתכנס ולשמור את הכוחות שלי לתחומים בהם אוכל להעניק בלי לדחוף בכוח.

אמנם הכרזתי משהו כזה בעבר, אבל יש לי תחושה שהפעם זה כבר יותר רציני - 'ירק פרא' נסגר במתכונתו הנוכחית של 'חקלאות בשיתוף הקהילה'.  אם תימצא הקהילה ועוד אהיה בסביבה, אשמח לנסות שוב.  ואם לא - מקווה לעדכן ב'פורמט החדש'!

חג פורים שמח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה