20 באוק׳ 2012

חקלאות מקיימת

  הדיון ביתרונות התוצרת האורגנית על פני זו הרגילה, עולה לכותרות אחת לכמה חודשים ומצית שוב את הויכוח הקטן והמטופש בין ה'צדדים'.  
החקלאות האורגנית הרשמית, על כל עקרונותיה החשובים והנכונים מאוד בעיני ובעיני האדמה, לא הצליחה לצערי, להרחיב את התפיסה הרווחת, את האדם, האדמה, המזון, הבריאות והכלכלה.  אני מוצא את עצמי לא מעט, מנסה להסביר ולסנגר על החקלאים האורגנים, למרות שכבר איני חבר בארגון לחקלאות הביולוגית אורגנית וגם לא מפוקח על ידי אחת מחברות הפיקוח.  אני מסביר שמתוך הכרותי המתרחבת והולכת, עם חקלאים אורגניים רשמיים, מדובר באנשים שעושים זאת מתוך מניע פנימי אידאולוגי ומוסרי ולא מתוך מניעים כלכליים צרים.  אני מציע לכל מי שעיניו צרות על המחיר הגבוה של כל ירק, לבלות יום עבודה אחד במחיצת חקלאי אורגני ולהבין, פי כמה גדולה ההשקעה בגידולים, על מנת להשיג תוצאה סבירה  נקייה מרעלים ושאינה מזיקה לסביבה.  פרופורציות קוראים לזה.
אני גם מוצא את עצמי לא אחת, מגן בחירוף נפש על המושג 'אורגני' ועל הקלות שבה כל 'מחקר' קיקיוני שהוזמן על ידי תאגידים דורסניים, משמיץ אותו.
וכל זה לא מספיק לי.  קטן וצר לי בתוך התבניות 'אורגני' ו'קונבנציונלי'.  הכל נראה לי שם כמו ויכוחים של ילדים, שמנסים להוכיח מי יותר טוב...


השימוש במילה 'אורגני', מותנה היום ברשיון.  גם אם בפועל מישהו מגדל ירקות באדמה ששנים לא נגע בה חומר כימי כלשהו והוא כל כולו שירת אהבה לחי ולצומח, אסור לו להגדיר את התוצרת שלו אורגנית.  אפילו אם אין בשכנות לחלקת האדמה שלו שום גידול קונבנציולי מרוסס.  וזה טוב עבור לקוחות שאין באפשרותם להכיר את החקלאי באופן אישי ולהחליט אם לסמוך עליו או לא.  זו משמעותם של תקנים ותקנות...  אלא שלעתים התינוק נשפך עם המים.  יותר ויותר חקלאים זעירים, וגם 'סתם' חברה' שנמשכים לאדמה, מעיזים לנסות.  רבים מהם מגיעים מרקע שאינו חקלאי בכלל, אלא כזה הנובע מתוך תפיסת ה'קיימות'.  וככאלה, ואנוכי כמותם, התיוג של התוצרת כ'אורגנית', היא מיותרת ולרוב אף מגוחכת.
יכול חקלאי לקבל רשיון 'אורגני' ולעמוד בכל כללי הפיקוח ויחד עם זאת לפעול בצורה קונבנציונלית לחלוטין, רק עם החלפת השיטות הטכניות והחומרים, בכאלו שלא פוגעים באדם ובסביבה.  למזלנו, הרבה מהחקלאים האורגניים הם כאלה שמרגישים, שהחקלאות התרחקה מהטבע והיא אפילו פוגעת בו.  אך השאלה היא מה התמונה הרחבה יותר?  מה מקומה של החקלאות בתוך מארג החיים המקיימים, מעבר לשאלה אם התוצרת שלה זולה או יקרה?

  עבור מי שמחפש תשובות לשאלות רחבות ועמוקות יותר, ימצא אותן וגם את הדרך לשאול עוד שאלות ב'קיימות', או במילה שטרם נמצא לה תרגום נאות - 'פרמקלצ'ר'.
על רגל אחת; קיימות היא הדרך לקיים את האנושות בהווה ולספק את צרכיו (שהם הרבה פחות מרצונותיו...), תוך השמירה על הזכות של הדורות הבאים לקיים את עצמם לפחות באותם התנאים.  ומתוך העיקרון הכל כך בסיסי ופשוט, עולות כל השאלות שבעולם, על כל תחומי החיים.  והחקלאות בתוכם, כמובן.
ואיך עושים חקלאות, שעצם הרעיון הבסיסי שלה הוא ניצול וסיגול משאבי טבע לטובת האדם, בצורה שתאפשר להמשיך ולעשותה לנצח?  הרי בעצם המפגש הראשוני ביותר עם העולם ש'בחוץ', כבר מתרחשת סתירה; מחירים עולים, אוכלוסיה גדלה, מכסות מים, מזיקים ומחלות חדשים, פטנטים על זנים, צרכנות ועוד הרבה מרכיבים, שאם לא לוקחים אותם בחשבון, הדבר היחידי שמצליחים לקיים, הוא הרעיון...

חקלאות מקיימת אינה מאורגנת בשום ארגון ולמעשה, אין לה הגדרה מסודרת שרשומה במקום כלשהו.  יכול להיות שבכל מקום בו היא מתקיימת, היא גם נראית קצת אחרת; בגינה קהילתית, בחצר בניין משותף, במרפסת של מישהו וגם בשדה שפעם היה שדה קונבנציונלי.  חוסר היכולת להגדיר ולארגן, עושה קצת 'כאב ראש' למי שמעוניין לצרוך את המזון שלו ממקום כזה ואגב כך, לתמוך ולקדם אותו.  הוא גם משאיר המון 'שטח אפור', שעשוי למשוך אליו שרלטנות ותחפושות.  אבל היתרון הגדול שבכך, הוא ביצירת מערכת שלובה, שחלקיה מתקשרים זה עם זה באופן ישיר ומשפיעים אחד על השני (עקרון קיימות נוסף).  לכאורה, אין נוח מלהגיע למדף, למצוא עליו את מה שרוצים, לשים בסל - וחסל.  אלא שהיום כבר ברור, שהתנהגות אינדיבידואליסטית ומנותקת ממודעות סביבתית, היא כר פורה להתפשטות השחיתות ולהשתלטות התאגידים על האזרחים הקטנים והבלתי מאורגנים.  ועל כן, ככל שהמעורבות גדלה - כך גדלה ההשפעה.  הקשר הישיר בין החקלאי לקהילה, מעשיר את שני הצדדים; החקלאי מקבל סיפוק גדול מהתחושה שהוא רואה את מי שאוכל את מה שהוא מגדל, לצד הסיפוק מהסיכוי להתפרנס גם מחקלאות זעירה.  מצד שני, הקהילה לא 'בולעת את כל מה שמאכילים אותה'.  ברגע שהחקלאי יודע את הכתובת אליה מגיעה התוצרת שלו, הרי שהוא ישמח לגדל עבור אותם חברים בקהילה גם דברים שבדרך כלל לא משתלם לגדל אותם.  דוגמא נפלאה לכך, הם זני הירקות; כיום, החקלאים בוחרים בזנים אותם הם מגדלים, מסיבות טכניות.  לעתים נדירות ישנה חפיפה בין הסיבות הללו, לסיבות בהן מישהו קונה את אותם ירקות.  העגבניות למשל, רובן ככולן שייכות לזנים שהגן החזק בהן הוא זה המשפיע על אורך חיי המדף והצורה האחידה.  את הטעם שכולם מתגעגעים אליו, כנראה שלא תמצאו באותם זנים.  הוא דווקא יופיע בזנים הפחות שיווקיים וחקלאות מקיימת היא דרך מצויינת לשמר אותם ולגדל אותם עבור אלו שהמרכיבים התזונתיים והטעם, חשובים להם לא פחות מהצורה והעמידות.

  עקרון מרכזי נוסף בחקלאות המקיימת, הוא ליצור מערכת סגורה.  החקלאות הקונבנציונלית (וגם לא מעט מהאורגנית הרשמית), היא לרוב מערכת פתוחה, דהיינו- מערכת שמצדה האחד תלויה באספקת דשנים, תשומות ואמצעים ממקורות חיצוניים, ומצדה השני היא לא שומרת את האנרגיה והתועלת שבשאריות הגידולים- הן בגוף הצמח והן בקומפוסט המיוצר משאריות המזון של הקהילה.
מערכת סגורה לעומת זאת, שואפת לשמר את האנרגיה במעגל הסגור בו היא מתקיימת.  זאת הדרך ליצור תנועה שיכולה לחזור על עצמה, מאחר וכל גורם מוזן מקודמו ומזין את הבא אחריו והכל נשאר 'בבית'.  דוגמא: החקלאי מגדל ירקות.  אנשים בקהילה קונים את הירקות ממנו; בכסף או בתמורה אחרת אותה הם מייצרים בעצמם.  את השאריות של המזון שלהם הם שומרים ואוספים ליצירת קומפוסט עבור הגידולים.  החקלאי מפזר את הקומפוסט בשדה ומגדל שוב ירקות עבור הקהילה.  זו אמנם דוגמא מאוד בסיסית ופשטנית, אבל את העיקרון הזה ניתן ליישם בכל הרמות ובתחומים רבים.

  עבור החקלאי ה'מקיים', הקהילה אינה רק אוסף של לקוחות.  אמנם נדרשת השקעה רחבה ושיתוף פעולה נרחב של כל חברי הקהילה, אך באופן תאורטי, כשם שהחקלאי מהווה את המענה התזונתי ב'שרשרת', יכולים חברים נוספים לייצר שירותים ומוצרים בהם יכולים להשתמש כל השאר.  וכשמדובר בקהילה, יש לחקלאי סיבה אישית ומוסרים עמוקה עוד יותר, להשקיע ולשמור על התוצרת שלו ברמה הכי גבוהה שהוא יכול.  כשיש פנים שהוא מכיר מאחורי כל ארגז, חשוב לו לראות אותם מחייכים.

  האינטראקציה בין החקלאי לקהילה, מתחילה אמנם בירקות, אבל מתרחבת גם הלאה; החל מביקורים של סקרנות, דרך התנסות והכרות (בעיקר של הילדים) עם הצומח, החי, האדם והאדמה, מפגשי סביב בישול ויצירת פלטפורמה לשיתופי פעולה גם הרבה מעבר לירקות.

בפירוט חלק קטן זה של עקרונות ודוגמאות לחקלאות מקיימת מהי, ניסיתי לפתוח צוהר קטן לעולם גדול, מרגש, מרתק, טעים ומזין.  החיבור והחברויות, הלימוד והלמידה והחוויות הרבות הנוספות שכבר נוצרו סביב החקלאות המקיימת שב'ירק פרא', אני כבר יכול להגיד לכם, שזה פשוט תענוג!  אני מקווה שגם עבור מי מכם שכבר הפך לקהילה המתהווה.

שומשום - גידול 'לא משתלם' בעליל!  מתייבש בימים אלו ב'ירק פרא'.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה