3 באוק׳ 2012

מיומנו של קופירייטר חקלאי

  מתי בפעם האחרונה, התמקחת עם הקופאית בסופרמרקט, על מחיר המלפפונים החמוצים?  או על  זה של השמפו?  אפילו על מחיר האבוקדו, שגם בסופר מרקיע שחקים כשהוא לא בעונה, אף אחד לא מתמקח.  חשבת פעם למה?
בהיסטוריה הקצרה שלנו, כמדינה לבנטינית שופעת בתוצרת חקלאית משובחת, המיקוח תמיד היה מרכיב מאוד דומיננטי - גם אם המחירים דווקא היו שווים לכל נפש.  לפעמים נדמה היה, שחוויית הקניה/מכירה לא היתה מלאה ללא התעקשותם של שני הצדדים לשנות מספר נקוב, שאף אחד משניהם לא ממש בדק את הקשר שלו למציאות.
עם השנים ועם התפתחות טכנולוגיית האריזה, השימור, הקירור והארכת חיי המדף, רבים מהמוצרים עברו מהשקים והמשקל, לקופסאות חתומות או לאריזות מולחמות מרשרשות.  השליטה בכמות הנצרכת או במקור התוצרת, עברו יותר ויותר לצד המוכר וסיבותיו והתרחקו מאלו של הצרכן.  גם השפעתם של סך כל הצרכנים על היצרנים, הפכה אט אט לרלוונטית פחות.  ומשהפכו המוצרים לברי מחיר נקוב על ידי הספקים, יכל המוכר למשוך כתפיו בחוסר ברירה ולטעון, שלא הוא זה שקובע את המחירים, ובכך הפך ל'צינור' ש'גדולים' ממנו הם שקובעים עבורו ועבור קהל לקוחותיו את רמת המחירים.  ולך תמצא את ה'גדולים' האלה...  מפעלים, תאגידים, יבואנים ושאר מושגים שאין בהם שום קשר לאותו מוכר בבאסטה או במכולת, שממלא בכף גדולה שקית עם אורז או בוצע כיכר לחם לשניים.  אין עם מי לדבר יותר.  וגם אין מה לעשות.   מקבלים בהכנעה גם אבסורדים מושחתים, שעל פיהם לעתים מחיר האריזה עולה על מחיר התוכן שלה.
הזבנים שהצליחו לשרוד את מהפכת הרגלי הצריכה, הפכו לבעלי 'מינימרקטים', 'רשתות שיווק' ו'סופרמרקטים' ובמקום לעמוד ליד הקופה ולתת הסברים על המוצרים, איכותם ומחירם, הם מסתתרים איפשהו בחדרון צדדי, כשב'חזית' פרוסה 'מחלקה' של קופאיות שקטות שרק דואגות לבדוק אם יש לך כרטיס מועדון...  וגם כשמישהו אוזר אומץ ומוחה על מחיר או על איכות בפני הקופאית היעילה שעושה לו את החשבון, הרי ששתיקתה חסרת האונים תבהיר לו היטב שאין בכך כל תוחלת.

  שווה לצד המוכר למכור מוצרים עם תג מחיר קבוע, באריזה מסודרת.  אין ויכוחים, אין התעסקות - זה מה יש וזה נקבע מ'למעלה'.  ואם לא בא לך - לא צריך!  בעיה שלך.  ואין עם מי לדבר...
רק דבר אחד לא עבר עדיין את המהפכה הזו משום מה.  הירקות והפירות.  השוק המסורתי הישן והטוב, עדיין חי ובועט, על כל המקח והממכר הנהוגים בו מאז ומתמיד.  וזה לא שמדובר במרכיב שעולה על רבע מסך כל הקניות לבית, שכל כך שווה להשקיע בו מיקוח, אלא בפסיכולוגיה.  יש שם עם מי לדבר!  עדיין לא תאגידים, מפעלים, יבואנים וכד' הם מייצגה עלום הזהות והפנים של התוצרת החקלאית, אלא מוכר בבאסטה או איזה חקלאי שכוחות השוק גדולים ממנו.  ולמרות שיכול להיות שההשקעה שלו בגידולם, או איכותם וערכם התזונתי עולה עשרות מונים על המזון המעובד, עצם הישארותו ב'מגרש' המוצרים ברי המיקוח, מאלצת אותו לנסות ולהצדיק את עלותם.  וגם כאשר רשת שיווק מכפילה, משלשת ואף מרבעת את המחיר שהחקלאי מקבל, הוא לעולם ישאר האשם במספרים הגבוהים.  לא בגלל שהוא האחראי להם, אלא בגלל שהוא כתובת.

  ואת כל המבוא הארוך הזה, אני פורש כאן לאו דווקא כדי לגרום למישהו לעשות את החישוב האמיתי של גידול וקטיף במיה למשל, שיצדיק את מחירה.  מה שאני מנסה, הוא למקד את ההתבוננות בפסיכולוגיה המניפולטיבית, שכולנו לוקחים בה חלק ומשוכנעים לחלוטין שהיא שלנו ומתוכנו.  שיש מחירים 'גבוהים' ומחירים 'נמוכים', בלי לשים לידם את נקודת ההתייחסות הרלוונטית.  שבאובססיית ההתעסקות במחיר, אנחנו שוכחים לבדוק מה בכלל אנחנו מקבלים ומה ערכו.  כל מה שנשאר לנו ממה שהיינו מאחלים ושואפים לעצמנו, הוא שיכנס כמה שיותר כסף ויצא כמה שפחות ממנו.  גם אם מה שנקנה בו לא יועיל ואפילו יזיק.

  קשה מאוד לעטוף כל ירק עליו אני ושכמותי עמלים עליו במליון הסברים, כדי להצדיק את מחירו.  הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מגיע אל 'קו הגמר' אחרי עמל רב, יחד עם ירקות שעשו קיצור דרך ואינספור 'טריקים', רק כדי להיות זולים יותר.  גם אם זה יהיה על חשבון בריאותו של מי שיאכל אותם.
וכשאין לי לפעמים כוח ל'הרביץ' את כל התורה כדי להחזיר לעומד מולי את הסיבה המקורית שבעטייה הוא קונה מזון, אני נופל בפח ומנסה להתמודד בזירת המחיר.  לא כדי למכור בכל מחיר, אלא כדי לנסות ולמצוא את הדרך, לאפשר לכל מיני סוגים של אנשים לאכול בריא.  גם לכאלה שכל מה שהם רואים, הוא רק 'כמה זה עולה'.  כי אני חושב, שאת הבריאות צריכים גם אלו שאין להם את הפריבילגיה של המודעות - ודווקא הם!  אני בספק אם יש בכוחי ואף בכוח של כלל החקלאים האורגניים/מקיימים ל'שבור' את הנוסחה.  בגילוי לב, אני כבר קרוב לשנתיים מאוד רחוק מלפרנס את עצמי (שלא לדבר שאת משפחתי) מגידול הירקות.  כל ניסיון ל'התקפל' ולצמצם עוד, הוא בבחינת ירידה מתחת לקו.  זה לא שאני חלילה מתלונן, כי אני יודע שהקושי הכלכלי בטל בשישים לעומת הסיפוק האדיר, האהבה והזכות הגדולה לעשות את הדבר שאני הכי אוהב!  ואני לא מכיר הרבה שמצליחים לקנות את הסיפוק הזה בכסף.
במקביל לנסיונות אינספור שאני עושה, גם באמצעות הכתיבה שלי, להשפיע ולו במעט על המודעות, ההבנה וההכרות של אנשים עם בריאות הסביבה ובעיקר הבריאות שלהם, אני חושב שהגיעה העת שמי שכבר עשה את הצעד הזה, יפנה את ה'אש' מהמטרה הקלה (החקלאים והזבנים) אל המטרה שבידיה להביא לשינוי האמיתי - למשרד החקלאות ולכל מי שצריך לסייע, לממן ולסבסד, את המזון הבריא לכולם!  זה אולי נשמע כמו בזבוז כספי ציבור, אבל אני משוכנע לחלוטין שזה יחסוך המון מיטות במסדרונות בתי החולים.
אז בפעם הבאה שיש לך טרוניה על מחיר הירקות והפירות, נסה/י לחשוב איך להשפיע על מי שיכול לעזור לך לרכוש אותם במחירים נוחים יותר ולא על איך לכופף עוד, את ידו וגבו של מי שכבר אין לו לאן!

חג שמח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה