1 בספט׳ 2012

על ספורט וחקלאות

  שוב ושוב שואלים אותי, מדוע אני עובד כל כך קשה?  אף פעם אני לא מבין על מה מדברים.  יכול להיות שהם מתכוונים לזה שאני עובד עבודה פיזית?  מוזר שהקושי הקשה מכל סוגי הקשיים, הפך להיות המאמץ הכרוך בהפעלת הגוף.  וכשמשהו נחשב קשה, בני אדם יעשו הרבה כדי להימנע ממנו.  יתרה מזה, תדבק בו גם תדמית שלילית. 
רק לפני עשורים בודדים, פעולות רבות שנעשות היום תוך זמן קצר, דרשו מאמץ רב והרבה ידיים.  הודות לטכנולוגיה ולמיכון, רבות מאותן פעולות נחסכות מאיתנו, מה שמשאיר לנו הרבה יותר זמן לפנאי ולהנאה.  מה, לא?...
לא אכנס לסיבה התמוהה, שגורמת לנו להיות יותר עסוקים דווקא כשיש לנו כל כך הרבה מכשירים ומכונות שמחליפים את עמל כפינו.  מה שמעניין אותי יותר, היא הסיבה לזה שבניגוד לדורות קודמים, שעשו הרבה יותר במו ידיהם, אנחנו פחות נהנים.  יכול להיות שיש קשר בין הדברים?  לדעתי יש.  ככה לפחות אני מרגיש.
  ככשואלים ספורטאים מה יוצא להם מספורט, רובם ככולם מציינים תחושת התעלות נפשית.  משהו מאוד נעים ומרומם רוח, מתלווה להתנשפות, למאמץ, לזיעה וגם לכאבים.  הרי חייב להיות משהו שהתגמול שלו עולה בהרבה, על המאמץ והסבל הכרוכים בו, אחרת מדובר במאזוכיזם.
במהלך חיי, מצאתי את עצמי לא פעם עובד בעבודות שכלי העבודה בהן הם המחשב, הטלפון, כיסא ושולחן.  בחלקן הגעתי גם ל"מעמד גבוה", בו הייתי צריך לנהל קבוצת אנשים שרובם עסוקים בעבודה פיזית "נחותה".  משום מה, ולא מתוך רחמים או חמלה, מצאתי את עצמי נדחף לעבודתם.  משהו חזק בפנים, גרם לי תחושת אי נוחות מהישיבה הממושכת וניהול המערכת.  וככל ש'התקדמתי', כך העמיק הקונפליקט בין הלגיטימציה הכלכלית והחברתית שעלו מחד, לבין תחושת התסכול  הבלתי מוסברת מאידך.  אני זוכר שבתקופות אלו, הדחף לעסוק בספורט היה הגבוה שזכור לי.
באופן כלשהו, הצלחתי לאזן מעט בין הצדדים, כשבחרתי לחזור 'אחורה', אל התפקידים הזוטרים.  אל סחיבת הציוד, השליחויות ובכלל, אל כל מה שהיתה כרוכה בו גם פעולה פיזית.  אלא שלא תמיד היתה מספיק מהות בעשיה הזו.

  ההחלטה לעבוד עם האדמה, הביאה את השילוב המושלם.  אמנם אני רחוק שנות אור מרמת ההכנסה של אז וגם מרמת הכנסה מינימלית, אבל מלא בתחושת שלמות נפשית ופיזית על-זמנית.
אדם יכול להגיע למעמד גבוה, להכנסה גדולה ולמה שהתרבות בו הוא חי מכנה 'הצלחה'.  אבל אחרי כל אלה, גם הבכיר ביותר לא יוכל לקנות בכסף או בכוח, את התחושה הראשונית והבסיסית של החיים - השילוב והאיזון בין הפיזי למהותי.  ויש רשימה ארוכה של סיבות סביבי, שרובן נסובות סביב נושא הפרנסה והקושי הפיזי, שמנקרות ומסבירות לי למה להפסיק עם מה שאני עושה ולחזור ל'תלם'.  אבל גם אחרי שבאביב האחרון נשברתי והחלטתי לנטוש, הבנתי שאני עושה את העשייה הכי גבוהה והכי עצומה שאוכל להגיע אליה בחיים.  לא פחות מכך!  והבעיה הכלכלית שכל הזמן מרחפת מעל לחקלאות, היא לא בעיה שלי אלא בעיה של התרבות שבה אני חי.  אני לא יודע אם האנושות תשכיל להבין את חשיבות החקלאות המקיימת בלי מצוקה אמיתית של מזון ובריאות.  יכול להיות שרק כשהמצב יהיה קריטי באמת, אנשים יבינו את משקל הרגלי הצריכה שלהם על הסביבה, הכלכלה והבריאות.  בינתיים, אני ממשיך להתמלא בכל יום מחדש במה שהוא כנראה הבסיס לתחושת הקיום; השילוב בין הפעלת הראש לבין הפעלת הגוף.  ושכולם יקנאו....

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה