7 בינו׳ 2012

ראש כרוב

  בשבועיים האחרונים, עבר השדה זריעות ושתילות אחרונות לפני 'תרדמת החורף'.  להרבה מהם קשה להסתגל לקור והצמיחה מאוד איטית.  בעיקר לאלו שנזרעו; גזר, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, תרד ועוד.  השדה נראה היום, כמו מצב הרוח שלי לפני 3 חודשים בערך.  וכנראה שהוא לא היה משהו...  אמנם ננעצו בו לא מעט שתילי כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב אדום וכלרבי, כמו גם עוד 3 ערוגות של פול - אבל בתקופה הזאת של השנה, הערוגות כבר אמורות היו להיות מכוסות בגוונים רבים של ירוק, עם כתמים אדמדמים פה ושם.  ממש כמו השמיכה הירוקה של צמחי הבר, העוטפת את השדה.  במקום זה, יש יותר ערוגות מתוחחות הממתינות עדיין לפיזור קומפוסט, אותו לא הספקתי לפזר לפני 'אירוע' הגשם הגדול.  עכשיו, מתרוצץ בתוכי קונפליקט מסוים; מצד אחד אני מחכה להפסקה מספיק ארוכה בין הגשמים, כדי שהאדמה תתייבש ואפשר יהיה להכין עוד ערוגות לשתילות.  מצד שני, מה יותר טוב מחורף רטוב וקצוב בדיוק במרווחים ה'נכונים'?
אפשר היה לראות בכך 'צחוק הגורל'.  בדיוק לפני שנה, כשעוד הייתי מוטרד כמעט לחלוטין מעניינים חקלאיים, היה השדה שופע ומלא בכל טוב - אך הקונים היו מעטים.  השנה, כאשר אני מרגיש שסוף סוף עברתי את השלב בו אני צריך להביא לידיעתם של התושבים באיזור, שיש ירקות ושהם אורגניים - לצערי אין מספיק תנובה עדיין...

אבל כמו בכל דבר כנראה, אפשר תמיד למצוא גם דברים טובים במצב.  מתוך ההתלהבות שליוותה אותי במשך החודשים האחרונים, בגידול הירקות ה'רגילים', כמעט שכחתי את המהות של 'ירק פרא'.  כל הירקות שאנחנו צורכים, היו פעם "סתם" עשבי בר אותם החלטנו לתרבת ולפתח עד שיהיו נוחים לגידול.  משום מה, לעתים נדמה שהתהליך הזה נעצר, כשמאחורה נותרו עוד שלל צמחים מלאים בריאות וטעם, הראויים גם הם להתערבב בסלט או בסיר.  מי שהיה פה במהלך הקיץ, בטח זוכר את רגלית הגינה (הרג'לה) למשל, שגדלה ביתר תשומת לב והשתלבה אל רשימת הירקות.  ועכשיו, כשה'רגילים' חסרים, זו הזדמנות נהדרת לטפח ולהוסיף למשפחת הירקות הנצרכים, עוד נציגים!

הראשון והמכובד, הוא הסלק המצוי.  לדעתי (ובוודאי שלטעמי), הוא אבי כל עלי הסלק המוכרים; המנגולד ועלי הסלק האדומים.  עם עלים בשרניים ומלאים בטעם מאוד ברור, הוא מציץ "בין השורות".  בעל 'גנים' דומיננטיים, שלדעתי השתלטו פה ושם על כמה שיחי מנגולד וסלק אדום ויצרו שילוב מנצח ביניהם; גדולים כמו מנגולד, ירוקים וטעימים כמו הסלק המצוי.  כל אלו יחד, המשלבים אדום, ירוק ולבן יפהפיים, יכולים להפוך למרכיב יסודי וממלא של הרבה ארוחות.

השני, הוא החוביזה.  צמח מוכר יותר, הידוע בעיקר בפירותיו המכונים 'לחם ערבי'.  אמנם אלו פירות טעימים ומזינים, אך לעלים טעם מצוין בפני עצמם.  הצעירים טובים כמו שהם- בסלט או כנשנוש ואת הגדולים יותר אפשר למלא באורז.

השלישית - החומעה.  היא סוג של חמציץ חמוץ, כמובן.  אפשר לצרוך אותה אבל לא להגזים, מאחר ויש בה מרכיב חומצתי שעלול להזיק בכמויות גדולות.  טובה לבישול וגם כתחליף ללימון בסלט.

כמובן שמעבר לשלישיה זו יש עוד המון המון צמחי בר שלאט לאט יכנסו גם הם ל'רפרטואר'.

במקביל לצירוף צמחי הבר ל"משפחה", אני מוצא את עצמי שוקע יותר ויותר בלימוד עצמי של 'חקלאות טבעית', 'יערות מאכל' ועוד דרכים שעיקרן - דרך הטבע.  ככל שהזמן עובר ואני מאפשר לעצמי להתמלא בביטחון שיש לטבע את כל מה שהוא צריך כדי לגדל גם את המזון של בני האדם - כך אני מצמצם התערבות בצמיחה.  אין ספק שהגישה גם מאוד מסתדרת עם כח האדם היחיד שיש לי...  בכתביו של פוקוקה היפני, אני מוצא המון משפטים שהתהוו לי בראש עם השנים ותוך כדי שהיה בין הצמחים, בעלי החיים והאדמה.  על פי "שיטתו" (שלמעשה אינה שיטה של אף אחד, אלא שיטת הטבע בכבודו ובעצמו), אין צורך גם בפעולות המעטות יחסית, שהחקלאות האורגנית מאפשרת.  כמוכן, הוא מראה איך ניתן לפסוח גם על הוספת הקומפוסט!  אחת הטענות ששבו אותי בקסמה, היא ש"אין בטבע זרע כלשהו, שלא מוכן לנבוט אם קודם לכן לא חרשו או תיחחו עבורו את האדמה".
על ידי השארת כל מרכיבי הצמח שאינם נקטפים למאכל ישיר על האדמה, הוא מסביר שהאדמה שומרת די צרכה על פוריותה.  אפילו אני, עם כל הביטחון שיש לי בטבע על מערכותיו האדירות, מוצא את עצמי מתקשה להעז ולשתול ללא ההכנות.  גם מפאת המגבלות וגם משום העונתיות, העזתי בכל זאת וזרעתי שתי ערוגות של פול, ללא פיזור מוקדם של קומפוסט.  אמנם לקטניות קצת יותר קל להסתדר מירקות אחרים - אבל ישנה ערוגה נוספת אליה, שקיבלה קומפוסט, אליה אוכל להשוות בהמשך.
גם 'יערות המאכל', שהם נטיעה יזומה של עצים, שיחים וצמחים, שהופכים עם הזמן למערכת עצמאית לחלוטין, שמזינה את עצמה ואגב כך גם את ה'מלקטים' העוברים בה - מושכים אותי להפוך חלקת אדמה של המשק ליער כזה.  החלקה אמנם קצת מרוחקת מהישוב, אבל ממוקמת על "רכס" מקסים בלב השדות, המשקיף מצידו האחד עד לקו החוף ומצידו השני למורדות הרי ירושלים וחברון.  אני כמעט לא מצליח להתאפק מלדמיין איך חברים באים לנפוש ולאכול בו!

תקופה מאוד מעניינת עוברת כאן.  נדמה שהתנודות בכלים השלובים מתרככות מעט ומאפשרות לי למצוא את הדרך שתשלב גם את התכנון והפעולות השוטפות, לצד המאמץ הקשה למצוא גם את הפרנסה הצנועה, שתאפשר לי להמשיך ולעשות את הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם!

נ.ב.

בקרוב יום פתוח לחברים, בו נהנה מהירוק סביב, נבשל מהמגוון ונכיר קצת יותר.  אשמח לשמוע רעיונות ותגובות; כאן, בפייסבוק של 'ירק פרא' או בכל דרך!



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה