29 בנוב׳ 2011

הכל רעיונות

  "פעם", לפני 7 שנים, ביליתי שנה באוסטרליה.  את חצי השנה השני של השהות, ביליתי בקרב קהילת אנשים נפלאים, שהרבה אהבה ולא פחות מחשבה ומודעות, חיברו ביניהם.  לא מעט דברים נפתחו בפני ובתוכי, הודות למגע השוטף עם הרגלים שונים, פרספקטיבות נוספות, הרבה רעיונות ובעיקר - המון זמן וסבלנות.  מעבר לתחושת הקירבה והאהבה שמילאו את נפשי המצולקת מאיספור המפגעים שישראלי ממוצע עובר מסתם לעבור ברחוב או לנסוע באוטו, נותרו בי עד עצם היום הזה שתי מילים:
"הכל רעיונות".
לא בטוח שאני יכול להצליח להסביר את כל המסע הקוונטי שעברתי כדי לבאר מה ה'ביג דיל' בצירוף הזה, אבל למזלי, די בהתבוננות בכל מה שנמצא בסביבה האנושית כדי להבין אותו.  כל חפץ, מכשיר, מוצר ואפילו כל אחד מאיתנו, הוא תוצר של רעיון.  לכאורה, אין הרבה מה לעשות עם סתם רעיון, אבל מצד שני בלעדיו, אין שום סיבה לעשות משהו.  אם המעשים והפעולות הן הדלק, הרי שהרעיון הוא הגפרור.
וכשחושבים על האמרה "כל מעשה במחשבה תחילה", הוא מקבל משמעות נוספת, מעבר לזו המוכרת המציעה לחשוב טוב לפני כל פעולה.  כל מעשה מתחיל ראשית במחשבה.  כל פעולה, שמביאה אנשים לחיבורים, למוצרים ל'התייצר' - היתה לפני הכל בראש של מישהו.
ואפשר לקחת את זה לכל דבר ועניין.  הפעם, אני מבקש לקחת את זה לעולם המצומצם (עדיין) של הירקות האורגניים.

  המציאות הישראלית שלנו, נמצאת בתהליך מתמיד של התרכזות בציר אחד ויחיד - הכסף.  אמרו את זה אינספור פעמים לפני ומשום כך נדמה שלהגיד את זה שוב, נשמע כמו הדבר הכי שחוק שאפשר להגיד.  אבל הנה אני אומר את זה שוב.
את ההמחשה הכי טובה לעוצמת האחיזה בכסף כמרכז המהות הקיומית, קיבלנו בקיץ האחרון, בדמות ה"מחאה".  המוני אנשים יצאו לרחוב, כדי להגיד דבר אחד פחות או יותר- 'יקר לי!'.  באופן עקרוני, אין לי שום בעיה עם התקוממות על מחירים.  גם לי יקר לפעמים.  אמנם באופן אישי אני חושב שיש יותר השפעה להמנעות מרכישת דברים יקרים מאשר בכיינות על עלותם, אבל זה לא העניין.
העניין הוא, שמאוד היה עצוב לי לגלות, את מה שאני מנסה להכחיש ולקוות שיש גם מעבר לו - הכסף הוא המניע היחידי שנותר לנו...  הרי יש עוד כל כך הרבה אי צדק, שבגללו כולנו צריכים לעשות פעולות ובכל זאת, רק כשזה משהו שנוגע לכיס - יצאו ההמונים לרחובות.
אז נלך עם זה.

כשמישהו קונה מוצר מסוים או שירות, הוא מרוכז בצורך האינדיבידואלי הרגעי שלו; אני רעב - אני קונה פלאפל.  עד כאן הכל בסדר.  אלא שדוכן הפלאפל אינו שירות שהממשלה מעמידה לאזרחים, אלא התגשמות אותו רעיון של איש שחשב שכדאי להציע פלאפל לאנשים.  זה אמנם נשמע דבילי, אבל מדהים לגלות איך ההתעלמות הכמעט מוחלטת של הצרכן הישראלי הממוצע, מטפחת מציאות מסוג אחד ו'מייבשת' אחרת.  וההתעלמות כל כך עמוקה, עד כי כמעט ולא נשארו אנשים, שמבינים שהאיש עם הפלאפל ממשיך להכין אותו, מהסיבה הפשוטה שכל אחד מהרעבים ממשיך להגיע אליו!
אין מתכון רק אחד לפלאפל, אין רק מקום אחד לפלאפל ויש הרבה מאוד דרכים להתייחס לדרכי הכנתו, לסביבה ולאנשים שמגיעים לקנות אותו.  וכשמישהו מוכר פלאפל, הוא מוכר גם את הרעיון שיש לו, של מה זה פלאפל.
וכשכל אחד מרוכז רק במנה שלו ולא מעניין אותו מה, מי, ממה ואיך מכינים לו אותה - שלא יתפלא עם יום אחד הוא ישאר רק עם פלאפלים זולים, שמטוגנים בשמן שרוף, בפיתה מקמח לבן וכן הלאה...
וזה נכון לכל מוצר ודבר - כשאדם קונה משהו, הוא קונה גם את הרעיון שמאחוריו, על כל המשמעויות והנגזרות שלו.  וגם אם ממש לא בא לו להכיר ולהבין אותם (כי הוא מעדיף להתבטט מול הטלויזיה ושיעזבו אותו בשקט), הוא עדיין מממן את אותם רעיונות.  ומאוד יכול להיות, שאת חלקם הוא מאוד לא אוהב ושיש להם תרומה לא קטנה למצבו הבריאותי, כלכלי, סביבתי ועוד רבים אחרים.

ירקות אורגניים אינם יקרים!  כמו עוד הרבה דברים טובים, שלא מקצרים בהם את הדרך ולא עסוקים רק בסיפוק תאוות הבצע החסכנית של הקונים - מחירם מגלם הרבה השקעה.  אבל נתחיל בשיקול האישי האגואיסטי.
הרגלי הצריכה שלנו מושחתים.  גם אם מישהו יצליח להסביר לי בסופר, מה פשר הר הקניות שמאיים להכניע את צירי העגלה  - הוא יתקשה יותר לתרץ את פשר כמויות המזון האדירות שנזרקות מדי יום לזבל.  אם אפשר היה ל'הזדכות' על המזון שלא נצרך ולקבל בתמורה כסף חזרה, אני מעריך שהיה מדובר על עשרות ואולי גם מאות שקלים בחודש.  בנוסף, זול מביא לזילות.  כשאדם קונה בזול, רמת האכפתיות והיחס שלו יורדים.  וכשהוא משלם יותר, הוא מעריך יותר.  אז נניח שניקח את אותו 'זיכוי' על הזבל, נצרוך בו רק את הקניות שאנחנו משתמשים בהן (בכמות קטנה יותר), אבל נעלה אותו ברמה - הרי שרק הרווחנו.  אמנם במובן הכלכלי הצר (שהוא כל עולמם של רבים מאיתנו) שילמנו בדיוק את אותו הכסף, אבל הרווחנו הרבה יותר במובנים נוספים.

(אזהרה: ההמשך מופנה רק למי שחייו שווים לו קצת יותר מהמספרים המופיעים בתחתית החשבון.  אם כי יש סיכוי לא קטן,
שאחד מתוצרי הלוואי של התהנגות מודעת ואחראית, עשוי להיות גם חיסכון כספי.)

ונחזור לירקות אורגניים...
אם הצלחתם לשרוד את מחסום ה"יקר לי" ואתם כאן - כל הכבוד!  אני מודה שאני ממש מתקשה להמחיש גם לאנשים מאוד מלומדים, שמתכננים מערכות טכנולוגיות מהשורה הראשונה, את נושא הצריכה הנבונה.  שלא לדבר על הבריאה...
כשמישהו קונה ירק אורגני, הוא משלם על רעיון מסוים. רעיון שאחראי להתהנלות אחראית כלפי האדמה, הסביבה, הטבע, העובדים, הבריאות ובטח פיספסתי עוד לא מעט...
לכאורה, מה לו לאותו צרכן 'קטן', שכל מה שאוותה נפשו הוא עגבניה, ולכל הדברים האלו?  למזלנו, יש היום מספיק סרטים, הרצאות, אתרים באינטרנט וספרות, שמסבירים טוב מאוד, את ההשפעה של כל אלו על כל אחד.  לצערנו, המצב הגיע לנקודה די קריטית, שמשאירה רק שנים כדי להעלות את הרכבת חזרה על הפסים.  ואם נחזור לרגע שוב אל הכיס הפרטי והמאוד אישי של אותו צרכן, הרי שיש קשר מאוד מאוד ישיר, בין עליית מחירי המזון לאופן בו החקלאות ממשיכה להתקיים.  התלות הקיומית במשאבים מתכלים כגון; מוצרי הנפט, הדשנים הכימיים וחומרי ההדברה, כמו גם ההשענות על שווקים שאינם מקומיים - מביאה את הצורך במזון להיות אחרון בסיבות לעשות חקלאות.
ועוד לא דיברנו על הפגיעה באדמה, על המחיר הבריאותי ועל ההשלכות שלו על המיסים שכל אחד משלם.
לא חסר מה ללמוד, להבין ולהעלות למודעות, כדי להבין שהחיסכון המיידי, מביא איתו תרבות מאוד בזבזנית.
ונכון שאף אחד לא רוצה להיות ה'ראשון' ושלכל אחד יש מחסנית שלמה של תירוצים למה להישאר אזרח פאסיבי ומרוכז רק בעצמו - אבל בהחלט אפשר ורצוי להתחיל לכל הפחות, להציף אל המודעות עוד חלקים מהתמונה הרחבה יותר.
מי יודע?  אולי המחאה הבאה לא תהיה צעקנית ובכיינית, אלא תביא להרבה שינויים אישיים קטנים, שביחד יחזקו את מי שעושה את מה שאנחנו רוצים שיהיה וינטרלו את כל מה שלדעתנו פוגע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה