1 באוק׳ 2011

בעלי חיים בצד הכביש

  אין תמונה.  גם לא תהיה.  לא בגלל שאין מה לצלם - להיפך, יש יותר מדי...  בגלל שהתמונות בנושא הן תמיד עצובות.  ולמרות שבדרך כלל אני דווקא בעד לראות ולהראות את הדברים כמו שהם, בלי לעטוף אותם באריזה מרוככת - הפעם אני בוחר לנסות ולפנות אל התודעה.  אל המחשבה והאכפתיות.
בצעדה אחת רגילה של שבת בבוקר, על שוליו של כביש הגישה המחבר את הכפר עם הכביש הראשי, מוטלות גוויות.  אין דרך אחרת להגיד את זה.  אורכו של הכביש - פחות מקילומטר אחד.  בשני צידיו שדות ומטעים.  נחש שחור, זיקית, סיקסק הם אלו שהצלחתי (עדיין) לזהות.  גם אם משהו מצבעיהם נשאר, הרי שארגונם שנפרע מקשה על הזיהוי.  מיובשים ודו מימדיים, דהויים ומסתוואים עם החצץ שלשולי הכביש.  עוד מעט הם יתכלו כדרך הטבע וגם עיניהם של החדים התרים אחר סימנים לא יבחינו בהם עוד.  ולמרות שאף אחד לא מפנה את הגוויות ולמרות שמכבסת המילים תקרא להם 'פגרים', אף אחד כמעט לא מודע לקיומם.  ולחוסר התקיימותם...  מעטים כנראה האנשים, שהיו מודעים לכל אותם בעלי החיים עוד בהיותם בעלי חיים - טרם נלקחה מהם בעלות זו.  ועוד פחות מהם אלו המודעים לקטילתם שגם אם אינה מכוונת - אי אפשר להסיר ממנה את האחריות.
בנופים המשורטטים של הסביבה הכפרית המודרנית, לא נותרו כמעט עזובות ופינות טבע לא נגועות.  היעילות של החקלאות המתועשת, כבשה ו"גאלה" גל חלקה טובה.  יש הרבה טוב בחקלאות, אבל מה עם מקומו של טוב מסוגים נוספים?...
'מי שלא מועיל - ודאי מזיק' הפך להיות הכלל המנחה את הנוקטים בפעולות ההשמדה הקבועות, הקוטלות בתחכום כימי רב את החרקים, הפטריות, הזוחלים, המכרסמים והתולעים הפוגעים ב'כל טוב החקלאות'.  תחכום שאינו חכם דיו לברור ולמנוע פגיעה ישירה בכאלה שלא מפריעים לאיש או פגיעה עקיפה של כל אלו הניזונים מכל מה שמרוסס למוות בלי סוף.
והשורדים, אלו שאיכשהו מצליחים למצוא די מזון מבלי להרמס בגסות תחת גלגלי החקלאות המסחרית חסרת הפשרות, מוצאים עצמם מצטמצמים למעט שנשאר.  שולי כבישים, תעלות ניקוז או שדה אחד נטוש שטרם נאסף אל אגודות ענק המע(א)בדות שדות ענק.  ולמרות כושר ההישרדות יוצא הדופן שלהם לעמוד מול העדר המגוון הביולוגי, נוכחותם של חומרי הדברה בגלוי או בגופם של החרקים מהם הם ניזונים והיעלמותם הכמעט מוחלטת של מקורות מים גלויים - הם מצטלבים תמיד עם כביש.  ועל הכביש הזה, עוברות 'חיות' קטלניות במיוחד.  כל כך הרבה תכונות גאוניות שנתן בהם הטבע, הביאו אותם לשרוד משך מאות אלפי ומיליוני שנות אבולוציה, הופכות להן לרועץ בן רגע.

הזיקית -
התכונה הבולטת ביותר אצלה, היא חוסר הבולטות שלה... הפלא המביא לשינוי גווני העור שלה, יחד עם היכולת לקפוא על מקומה, גורם לרוב הטורפים העסוקים במרדף אחרי כאלה הבורחים מהם, לפספס אותה.  אבל המכוניות 'טורפות' מהר מדי. גדלן ומהירותן העצומה, לא משאירים מקום לספק.  אני בטוח שאם שועל או תן ידרכו ללא משים על זיקית מוסוות היטב - היא תשרוד ללא בעיה.  עבור הנהג, גם אם הוא מהמתחשבים ביותר- אין די זמן לבלום, לתמרן או לצמצם את משקל הרכב אותו הוא נוהג.

הנחש -
הוא דווקא יודע לזוז מהר.  אפילו מהר מאוד!  ואת זה אפשר לראות כשהוא נמצא באיזור סבוכים או כאלה בהם מפוזרים עצמים רבים.  הכביש, שהוא משטח אופטימלי למהירות עבור כלי רכב - הוא המקום שבו זחילתו של הנחש מאטה מאוד.  גופו מחליק ולא פעם נראה שהוא זוחל במקום בעת חצייתו.  אני מניח שחושיו החדים המסוגלים להבחין בעיקר בגופים חמים, לא מספיקים לזהות את חום המנוע הגבוה של המכונית, שוב, עקב מהירות נסיעתה.

הסיקסק -
עוף האדמה הרעשני הזה, משתמש לעתים באסטרטגיית 'צלילה' על מנת להרתיע אויבים.  יכול להיות שקינונו בשדה קרוב, או העמידה המפורסמת שלו באיזורים עם חרקים, מביאים אותו למפגש הנוראי עם המכונית.  אולי הוא רואה במכונית אויב המאיים לפגוע בצאצאיו וצולל אליה כמו מטוס יפני, ואולי הוא סתם עומד על הכביש כמו היה חלק מרצף השדות הפרוסים סביב לו.  מה שברור הוא, שאין לו הרבה סיכוי...

גם חיות מבויתות, כמו החתולים והכלבים מוצאים את מותם תחת גלגלי המכוניות.  החתולים שראיית הלילה המשובחת שלהם , מביאה אותם דווקא להסתנוורות מלאה מפני המכוניות והכלבים הצעירים שעדיין לא מבינים שגוף אחר יכול לפגוע בהם מעצם תנועתו.

רק לאחרונה, על תוואי כביש 6 כמדומני, ראיתי ניצנים ראשונים של 'שיטה' מאוד נפוצה באוסטרליה.  מעברים עיליים ותת קרקעיים לאורך הכבישים.  מעין 'מסדרונות' העשויים בדיוק מאותה קרקע וצמחיה המצויים באיזור, דרכם יכולים למצוא בעלי החיים מעבר.  לעתים מתלווה אליהם גדר ארוכה לאורך הכביש, ה'מנקזת' אותם אל פתח אותו מעבר.  עבור האוסטרלים מדובר בצמצום הסכנה לבעלי החיים, אך לא פחות מצמצום הסכנה לבני האדם, שכן ישנן שם לא מעט חיות אשר מפגשן עם רכב, יכול להפוך לקטלני לשני הצדדים, כמו הקנגורו.
אני לא יודע אם אפשר וכדאי לנהוג באופן שיביא למניעה מוחלטת של הפגיעה בבעלי החיים, משום שבלימת פתע או תמרון חד, עשויים להביא לתאונת דרכים.  מצד שני, יכול להיות שדי במחשבה ובמודעות לאפשרות, על מנת לצמצם ולו במעט את המפגשים העצובים האלה.  את הכנת האלטרנטיבות לבעלי החיים החוצים, צריכות הרשויות ליצור ובעיקר עקב פנייתם של אנשים בשמם של בעלי החיים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה