20 בנוב׳ 2010

התחלה מחודשת

  למרות כמויות המשקעים האדירות שפוקדות את האזור בימים האחרונים, רק כמות זעירה של מים מצליחה להגיע אל האדמה ואל שורשי הצמחים.  כל הערפילים היפהפיים שסוגרים את נמל התעופה, הם הרי עננים בגובה הקרקע, וכשמסתובבים בתוכם אפשר ממש להרגיש את המים בטיפות זעירות.  יכול להיות שהטכנולוגיה תפנה משאבים גם לנושא קציר הטל יום אחד, מאחר וחורף שמגיע בזמן עם גשם, הפך לאירוע חריג שמצליח לרגש אותנו.
בינתיים, לפחות הטמפרטורות ירדו קצת ומלבד ימים חמים פה ושם, רוב סוגי הירק וירקות החורף עושים סימנים של נביטה בלי יותר מדי התפנקויות.  דווקא הימים החמים מצליחים להחזיק ירקות קיץ ואביב, כמו החציל, הפלפל ואפילו הדלעת.  אם עד עכשיו היה קצת קשה לדעת מה מהירקות צומח באיזו עונה, מאחר ובאמצעים טכנולוגיים כבר אפשר לגדל כמעט כל ירק בכל עונה- הרי שלאט לאט פולשים ירקות הקיץ אל ה'חורף' גם בלי חממה ושאר אמצעים.  כך למשל, למרות שזה היה רעיון לא ממש מלומד, הנבטתי לפני חודשיים וקצת, זרעי פלפל חריף מזן חדש אצלי.  למרות שהם נבטו יפה מאוד, הייתי בספק גדול אם ירידת הטמפרטורות והתקצרות הימים יאפשרו פריחה, הפרייה והבשלת הפרי.  והנה הניסוי הצליח כנגד רוב הסיכויים.  לא פחות מ-3 ערוגות מלאות עכשיו בשיחי פלפל לא גדולים מדי, אבל שופעים בעשרות פלפלים חריפים לקראת הבשלה.  כרגע הם עדיין ירוקים וחריפים רק באיזור הגרעינים (כל השאר מתוק), אבל מלאים בטעם פלפלי חזק במיוחד.  כבר הצעתי מהם פה ושם, אבל כנראה שלא מצאתי את האמיצים...
הכוסברה, השמיר, הפטרוזילה והרוקט, בעזרת השקיה עקבית, ממלאים שוב בירוק בוהק ועסיסי את הערוגות.  התרד עדיין לא עושה את ה'פריצה' הגדולה, אבל יש בו כבר מספיק כדי לצבוע את חביתות הבוקר...
לאחר אינספור חבלי לידה ותוך כדי המשך ארגון ציוד וכלים, אני מקווה לפזר קומפוסט על השדה החדש והגדול יותר, שנמצא ממש מעבר לכביש, בתוך הכפר.  כל פעולה בהתחדשות החקלאית שלי וגם של המשק, לוקחת המון זמן וקצת מקרטעת; הטרקטור עובר שיפוצים ושדרוגים, אליו הצטרפו הדיסקוס והכף האחורית שבעזרתם תוכן האדמה לקראת השתילות והזריעות.  מתחחת טרם מצאתי ואת קווי ההשקיה העתיקים, אפשר לומר, אני משחזר אחד אחד, כשמדובר במסע של ממש לאיתור מקורות שעדיין מחזיקים חלקים עבורם.
אמנם מערכת המים האפורים אינה פעילה בינתיים, עקב הצורך לשדרג אותה, אבל ערימת הקומפוסט הנאמנה לעולם לא מאכזבת.  מריצה וחצי של קומפוסט שחור ורענן כבר הוצנעה באחת הערוגות בה נשתלו ראשוני שתילי הברוקולי.
מי שעוד אף פעם לא מאכזבים, הם בעלי החיים.  בקיץ היבש מגיעים בעיקר ה"מזיקים", שעטים על כל טיפת ירוק ופרי ורוצים את חלקם בו.  והנה, עם ירידת הטמפרטורות, אפשר לראות שוב את החברים שסבלו גם הם מהחום; הזיקית שכמעט בכל בוקר מצליחה להתחבא לי ממש מול העיניים, בין עלי הבמיה המחורצים.  וחבר שכבר מופיע כמעט בכל לילה ממש בפתח הבית, הוא קיפוד בוגר וחמוד מאוד, שגם הכלבים כבר די התרגלו אליו, כאשר הוא מצידו כבר לא מתקפל לעומתם בתמורה.  אפילו מושית שבע מוקדמת יחידה, כבר שוכנת על הכוסברה.
שפיריות וגם נחשי הצפע נראים פה ושם.  וגם אם אלה האחרונים קצת מפחידים ומעט פוגמים בתחושת התנועה החפשית בחצר, מבחינתי הם דיירים רצויים מאוד, שלוקחים חלק בתהליך האיטי אבל הברור מאוד, של הפיכת המשק לסביבה טבעית ורב גונית.

גם את עצי הזית כבר מסקנו לפני חודש, לשמן זית חד ובטעם ירוק במיוחד.  השנה העצים נתנו כמות יפה מאוד של זיתים, מה שהביא אותי לאיסוף השתילים הקטנים שנבטו למרגלותיהם, מהזיתים של שנה שעברה.  זאת פעם ראשונה שאני מוסק ואני יכול סוף סוף להבין היטב את ההנאה הגדולה המקושרת לפעולה הזאת.  אני מקווה שכל השתילים הקטנים ישרדו את החורף ויתחילו את דרכם כעצים באדמה באביב.

אמנם מדובר בכמות קטנה יחסית של שמן, אבל אני מציע למכירה למי שיהיה זריז מספיק להודיע.  אפשר גם להזמין פלפלים חריפים...  רוקט, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה ובזיליקום יוצעו גם הם בקרוב, בכמויות גדלות והולכות.

לוקה וקיפי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה