21 באוג׳ 2010

חברה קנקנית

  זה לא שהמידע על הבזבוז העצום של משאבים נסתר מעינינו.  הוא תמיד היה מונח לפנינו בכל אשר נפנה; באריזות שנפחן משתווה ואף עולה לעתים על המוצר אות הן מכילות, באינדיבידואליות השימוש במכשירים ואמצעים אשר יכולים לשמש קבוצה של אנשים (מכונית, מכונת כביסה וכו') ועוד אינספור דוגמאות.
חוסר הפרופורציות בין ה'קנקן' ל'מה שבתוכו', לא דורש מאף אחד להמיר את דתו ולשקוד על מלמול 'פסוקים' מתוך ספרי האקולוגיה.  יתרה מזאת, גם במבחני היעילות והעלות, הרבה מאוד אלמנטים בחיים שלנו מקבלים ציון גרוע - ואנחנו לא מצליחים להשלים את הבגרות...
אז מה בכל זאת גורם לנו להעדיף את שקיות הסופרמרקט על פני הסל הרב פעמי? למה אנחנו יוצאים איש איש במכוניתו בעלת 5 מקומות הישיבה לבד, יום יום, כשבאותו הפקק, באותן השעות, מופיעים סביבנו אותם האנשים שסביר שחלקם שכנינו, כשהם באותו מצב בדיוק? או במילים אחרות: למה אנחנו לא שוברים את הכלים/הקנקנים?

 דניאל כהנמן ועמוס טברסקי קיבלו פרס נובל לכלכלה, על מחקריהם שגובשו לתורת הערך.  בשורה התחתונה, בניגוד לכל המסקנות שהיו עד אז בתחום אופן קבלת ההחלטות האנושי, הם מצאו שבני האדם אינם פועלים בהגיון וברציונליות.  אולי זה נשמע פשטני ואפילו דבילי קצת, אבל כשמעמיקים מעט, מגלים את ההיגיון שמאחורי ההתנהגות הבלתי הגיונית בעליל שלנו כבני אדם.
אחת הדילמות הנפוצות ביותר בקרב רבים מהאנשים ה"ירוקים" ואלו אשר חותרים לשיפור הסביבה והחברה שלנו, היא לאיזה צד במוח לפנות אצל בני האדם, על מנת שמשהו 'יזוז' אצלם ויאמצו הרגלים נבונים ובריאים יותר; לעצמם ולסביבה שלהם.(נושא גדול מאוד אף יותר, הוא הניסיון לגרום לאנשים לשמור על בריאותם הרפואית ולהימנע מתזונה מזיקה והרגלים מזיקים).  באופן כמעט מוחלט, נוטה הכף לצד הפניה להגיון, מתוך הנחה שכאשר מונחת לנו האינפורמציה ה'נכונה' במוח - כל הפעולות שנעשה מאוחר יותר, תבוססנה עליהן.  לעומת זאת, מצאתי דוגמאות מעטות מאוד לפניה אל האיזורים במוח, אשר מנתבים את פעולותינו על פי התחושות והחושים ומלטפות את מרכזי ההנאה.
  באופן אישי, מצאתי שהתשובה לדילמה אינה חד משמעית; יש אנשים שאמות המוסר והקול הפנימי שלהם חזקים במיוחד (קול הורי/מורי) וסביר שלא תמצאו אותם 'חוטאים' פה ושם או 'מאבדים את הראש' מדי פעם.  לאלו, אין צורך ב'מופע אקרובטי' שיצרוב בהם תחושות קשות/נעימות על מנת למחזר או לחסוך במים.  די להם במאמר, מחקר, הרצאה או סרט אינפורמטיבי, על מנת לעבור תמיד במסלול הירוק.  תרומתם של אלו אדירה.  בעיני, הם מהווים את התשתית לתרבות, להמשכיות ולקיימות.
לעומתם, ישנם אלו אשר ככל ש"תרביץ בהם תורה" - כך הם ימרדו או לכל הפחות יאבדו עניין.  הם בכלל לא אנשים רעים, למרות שסביר שבילדותם בבית הספר, הרבה מורים הדביקו להם תווית כזאת.  גלויה או נסתרת.  הם בדרך כלל שובבים.  העולם עבורם הוא כמו לונה פארק ענקי והמעבר בין מתקן למתקן הוא עניין של ריגוש רגעי שחף מכל תסביכי ה"יום שאחרי".  לעיניים צדקניות, הם אינם אלא קבוצת פורעי חוק ואנשים חסרי אחריות ו/או בגרות, אשר תרומתם אפסית ומקרית ויש להישמר מהנזקים שבהתנהגותם הבלתי צפויה.  אולם הרבה אמנים, יוצרים, פורצי דרך, אנשי האקסטרים הנמנים על קבוצה זו, מגשימים את חלומותיהם הכמוסים של כולנו ואחראים על יצירות אמנות שאוצרות בתוכן רגעים של אושר ששום אמת מוסר לא תכיל.  עבורם, האינפורמציה, ההרצאה, המחקר והמאמר, יכולים להוות גורם משפיע רק אם הוא במקרה מספק חוויה שתמשוך את תשומת ליבם באותו הרגע.
  לכאורה, מה טוב יותר מעולם רציונלי, שבו כל בני האדם הם אנשים רציונלים והגיוניים, בעלי קול פנימי שמבטל את הצורך להגיד להם כל הזמן מה לעשות?  יכול להיות שבמבחן התוצאות הרצויות הם ישיגו ביעילות את כולן, אולם קשה לי להאמין שתישאר סיבה אחת שתשמור את העולם מספיק מעניין ומרגש לחיות בו.

  הבלוג הזה נכתב ככל הנראה לאנשים רציונלים.  לאותה קבוצה שמבינה עניין ומוכנה לשים בצד את כל הגחמות שאין בהן אלא הנאה רגעית חסרת אחריות, ולאמץ עקרונות של אחריות אישית וסביבתית.  אלא שהכותב אינו אדם רציונלי בעליל...  אמנם אני חושף את עצמי לחומר מדעי, מחקרי ואינפורמטיבי לא מועט, אבל קשה לי להאמין שיש בכוחו להפעיל אותי לאורך זמן.  הכתיבה היתה ותישאר אחת האהבות הגדולות שלי, אבל לעומתה הקריאה נשארת עדיין, הרגל מצומצם ואתגר חושי קשה במיוחד עבורי.  לצערי הרב, כמובן...  מצד שני, אני מוצא רגעים בהם שום כמות אינפורמציה לא תצליח להטביע שינוי רחב, שיכלול גם את ה"שובבים".  הרי שאחד הדברים הנוראיים שעשויים לקרות לסביבה ולטבע, הוא הפיכתם לדת אשר תטופח על ידי אנשי מוסר ירוקים, שישננו פסוקי 'עשה' ו'אל תעשה' לעומתו של כל "חוטא" שהעז להשליך בקבוק פלסטיק אל פח הזבל במקום לכלוב המיחזור.  הבעלות על הטבע, הסביבה והדרך להתקיים ולקיים את העולם, אינה בידיהם של 'כהני' האקולוגיה ו'חסידיהם'.  בין אם נרצה ובין אם לא, בכל רגע נתון שותף כל ייצור חי בקיום שלו עצמו ושל הסביבה שלו. 
  ובאותם רגעים שבהם ניצב אדם בפני החלטה כיצד לפעול, כאשר מצד אחד פעולה מוסרית, דידקטית ו"נכונה", ומן העבר השני עוד רגע של הנאה רגעית משוללת צורך להתחשב בדבר כלשהו - הסיכוי הגדול בעיני, הוא בהצלחה לאפשר לאותו אדם את החוויה המרגשת לא פחות, שב"צד" הירוק, במקרה הזה.
אפשר להסביר וללמד שעות, ימים ושנים, על המערכת המופלאה של הטבע, אשר שום דבר לא הולך בה לאיבוד והיא יכולה להתקיים ללא מאמצים אם רק מאפשרים לכל המרכיבים שבה לעשות את חלקם.  אבל אפשר פשוט להתבונן.  לנסות ליצור מערכות טבע קטנות ומקומיות, שימחישו ויספקו את החוויה והריגוש שרבים מאיתנו עדיין זקוקים להן על מנת לפעול.  דלי עם קצת מצע שתילה וזרע אחד, יכולים לספק לא מעט הנאה מצד אחד והתחברות בלתי אמצעית ולא מעייפת, עם דרכו המעגלית של העולם.

  לא רק הקנקנים יפים!

והנה דוגמא לדרך שבה מאפשרים לאנשים לפעול מתוך הנאה - אפילו בפעולות ה"ירוקות" - The fun theory

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה