12 באוג׳ 2010

על חקלאים וריסוסים

  קצת קשה לשים את האצבע, על הרגע בו החקלאים הפכו מעובדי אדמה לעובדי חברות חמרי ההדברה והדשנים.  הדימוי הפסטורלי של החקלאי שקם עם הזריחה ויוצא לדבר עם השדות, נראה כמו פנטזיה של ספרי ילדים.
מצד אחד, החקלאים (אלו שנשארו, לפחות) הם האנשים אשר באים במגע עם ה'טבע' יותר מכל האחרים וחיים למעשה את כל מרכיביו.  מצד שני, נדמה שאותו טבע, אשר תוצרתו היא מקור פרנסתם, אינו אלא אוייב מר ואכזרי, שיש להלחם בו במיטב הכימיקלים!
עד כמה שזה נשמע תמוה, הרבה חקלאים נמצאים בחזית המאבק והניטרול של מה שקרוי 'התנועה הירוקה' והאקולוגיה.  לכאורה, הם אלו שאמורים להיות שמחים על כך שהעולם סוף סוף לומד להכיר, את כל אותם אלמנטים קסומים שהם נושמים כבר עשרות שנים.  אבל איכשהו, בצורה מעוותת, הפכה האקולוגיה לאויבתם של חקלאים רבים, הרואים בה לא אחרת מאשר כוונה לגזול מהם את פת הלחם.
החקלאות, בצורתה המסורתית ובהיקפי המשאבים העומדים לרשותו של משק יחיד במושב למשל, כבר מזמן אינה מספיקה כדי לפרנס את בעליו בקנה המידה הממוצע בארץ.  אלו אשר מתעקשים בכל זאת לעסוק בה, שוכרים שדות גדולים יותר ונוקטים בכל אמצעי אפשרי להעלאת התפוקה.  יש גם את אלו אשר הופכים את המשק לאיזור תעשיה, אבל עליהם נדבר בהזדמנות אחרת...
היכולת של צמח או בעל חיים מסויים, לספק תוצרת, היא דבר נתון פחות או יותר.  וזה לא מספיק...  וכדי שיהיה יותר, צריך לעשות להם מניפולציות.  בהם ובסביבה בה הם מתפתחים.  למעשה, הפכה החקלאות לתעשיית מניפולציות מתוחכמת מאוד, המשתמשת בחומרים כימיים חזקים, בהנדסה גנטית מהשורה הראשונה ואמצעים נוספים. 
ואם פעם ייעודה של החקלאות היתה אספקת מזון לאנושות, הרי שהיום היא אינה אלא אספקת כסף לחקלאים.  הזנתם ובריאותם של צרכני תוצרתה, אינם אלא סיבה משנית בשיקולי התהליכים בהם בוחר החקלאי לנקוט.
יש כמובן, חלק הולך וגדל באוכלוסיה, אשר מבין שבהרגלי הצריכה שלו הוא מכתיב הלכה למעשה, את האופן בו תגודל התוצרת, ובוחר לקנות מזון רק מחקלאים אשר לא מוכנים להקריב את הטבע למען הכסף.
אבל אני רוצה להתמקד בחקלאים.  אותם "רשעים" אשר לא אחרת ממרעילים את בני האדם והסביבה.  בשיחות מזדמנות עם חקלאים וותיקים בכפר ובאיזור, אני שומע בין השורות בעיקר חששות כבדים.  הם ולא אחרים, עומדים בבסיסן של החלטותיהם להשתמש בחומרים ובטכניקות כאלו ואחרות.  ומישהו טבע עמוק עמוק בתוכם, את ה"עובדות" שאין לערער עליהן.  למשל:
- עשבייה זה רע.
- חייבים לרסס.
- בלי דשן מרוכז, שום דבר לא יצמח.
ועוד.

הם בכלל לא אנשים טפשים ובטח לא רשעים, החקלאים.  הם בסך הכל רוצים להתקיים, ממש כמו כל אחד אחר.  כמו בשאר התחומים, כיווני המחקר, הפיתוח והלימוד דורשים הרבה כסף.  ואת הכסף הזה, יש לחברות מסחריות אשר יכולות לרשום פטנטים על המוצרים שלהם.  ואת הלקוחות שלהם, החקלאים, הם ימלאו בקונספציות אשר משרתות את המכירות שלהם.  ובהיעדר מקורות אינפורמציה נוספים- נותרים החקלאים שבויים ב''עובדות'' שאין לערער עליהן.  וכשמתוך אפשרות אחת שיש, נותנים לך לבחור, במה זה יהיה?
ככל שאותן שיחות מזדמנות עם החקלאים מעמיקות מעט יותר, כך עולה נחישותם לאחוז חזק באותן "עובדות".  כמו שקורה בדרך כלל, למי שמחזיק ברעיון שאינו שלו.  כי כשלאותם רעיונות אין הרבה מעבר למנטרות מדוקלמות שעוברות מדור לדור, האדם שמחזיק בהן ילחץ מאוד כשלא יוכל להסביר אותן.  ברגעים של אמת, כשאני רק שואל שאלות את החקלאים, הם בעצמם מתחילים להעלות אין ספור בעיות עם השיטות והחומרים.  שניה אחרי זה, כשהם מבינים שהתרחקו מדי, הם מוסיפים "אבל אין ברירה" + "עובדה".
אז ממש כמו שכולם מרגישים שאם הם לא יקנו בית, לא יהיו להם חיים נורמלים ומשום כך לוקחים משכנתאות שנועצות אותם הכי עמוק במציאות העבדות (וסליחה עם רובכם שכנראה גם שם), כך גם החקלאים ממלאים את הירקות, הפירות ובעלי החיים שכולנו אוכלים במלא רעלים - "כי זה מה שעושים".
וזאת ההזדמנות של כל אחד לבדוק את התגובה שלו לדברים; אם אתם קופצים מייד עם "אתה חכם גדול" ו"הכל יפה על הנייר" ו"חכה שיהיו לך ילדים", סימן שזה כואב גם לכם וגם אתם כנראה, עושים משהו ש"אם היה אפשר, הייתם עושים אותו אחרת.  אבל אין ברירה...."
אני לא חושב שיש לי ברירה יותר מאשר לכל אחד.  אני חושב שיש הרבה מאוד אתגרים גם בחקלאות האורגנית וגם באקולוגיה.  יחד עם זאת, אני יודע יותר מהכל, שלעשות את "מה שעושים" אינו מעשה נייטרלי.  כל הקונספציות הנפוצות, נכתבו על ידי אנשים שהרויחו וירויחו מזה המון כסף.  וכדי להבטיח שמקור ההכנסה האדיר הזה, הם דואגים במקביל להשאיר את כולנו רחוקים עד כמה שאפשר מהאינפורמציה ומפוחדים עד מוות, שאם ננסה משהו שונה - נלך לאבדון.
אני גם יודע, שהדרך בה החקלאות הקונבנציונלית ואפילו חלקים מהאורגנית, הולכת בה, לא תוכל להתקיים ולקיים את האנושות בצורה תקינה לעוד זמן רב.  אז אני מוכן להתאמץ קצת יותר, לחפש עוד מידע ואנשים, אשר יפיגו את כל הפחדים המדומים שמפמפים סביבי, כדי ליצור יחד איתם מציאות שבה יש ברירה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה