21 באוג׳ 2010

חברה קנקנית

  זה לא שהמידע על הבזבוז העצום של משאבים נסתר מעינינו.  הוא תמיד היה מונח לפנינו בכל אשר נפנה; באריזות שנפחן משתווה ואף עולה לעתים על המוצר אות הן מכילות, באינדיבידואליות השימוש במכשירים ואמצעים אשר יכולים לשמש קבוצה של אנשים (מכונית, מכונת כביסה וכו') ועוד אינספור דוגמאות.
חוסר הפרופורציות בין ה'קנקן' ל'מה שבתוכו', לא דורש מאף אחד להמיר את דתו ולשקוד על מלמול 'פסוקים' מתוך ספרי האקולוגיה.  יתרה מזאת, גם במבחני היעילות והעלות, הרבה מאוד אלמנטים בחיים שלנו מקבלים ציון גרוע - ואנחנו לא מצליחים להשלים את הבגרות...
אז מה בכל זאת גורם לנו להעדיף את שקיות הסופרמרקט על פני הסל הרב פעמי? למה אנחנו יוצאים איש איש במכוניתו בעלת 5 מקומות הישיבה לבד, יום יום, כשבאותו הפקק, באותן השעות, מופיעים סביבנו אותם האנשים שסביר שחלקם שכנינו, כשהם באותו מצב בדיוק? או במילים אחרות: למה אנחנו לא שוברים את הכלים/הקנקנים?

 דניאל כהנמן ועמוס טברסקי קיבלו פרס נובל לכלכלה, על מחקריהם שגובשו לתורת הערך.  בשורה התחתונה, בניגוד לכל המסקנות שהיו עד אז בתחום אופן קבלת ההחלטות האנושי, הם מצאו שבני האדם אינם פועלים בהגיון וברציונליות.  אולי זה נשמע פשטני ואפילו דבילי קצת, אבל כשמעמיקים מעט, מגלים את ההיגיון שמאחורי ההתנהגות הבלתי הגיונית בעליל שלנו כבני אדם.
אחת הדילמות הנפוצות ביותר בקרב רבים מהאנשים ה"ירוקים" ואלו אשר חותרים לשיפור הסביבה והחברה שלנו, היא לאיזה צד במוח לפנות אצל בני האדם, על מנת שמשהו 'יזוז' אצלם ויאמצו הרגלים נבונים ובריאים יותר; לעצמם ולסביבה שלהם.(נושא גדול מאוד אף יותר, הוא הניסיון לגרום לאנשים לשמור על בריאותם הרפואית ולהימנע מתזונה מזיקה והרגלים מזיקים).  באופן כמעט מוחלט, נוטה הכף לצד הפניה להגיון, מתוך הנחה שכאשר מונחת לנו האינפורמציה ה'נכונה' במוח - כל הפעולות שנעשה מאוחר יותר, תבוססנה עליהן.  לעומת זאת, מצאתי דוגמאות מעטות מאוד לפניה אל האיזורים במוח, אשר מנתבים את פעולותינו על פי התחושות והחושים ומלטפות את מרכזי ההנאה.
  באופן אישי, מצאתי שהתשובה לדילמה אינה חד משמעית; יש אנשים שאמות המוסר והקול הפנימי שלהם חזקים במיוחד (קול הורי/מורי) וסביר שלא תמצאו אותם 'חוטאים' פה ושם או 'מאבדים את הראש' מדי פעם.  לאלו, אין צורך ב'מופע אקרובטי' שיצרוב בהם תחושות קשות/נעימות על מנת למחזר או לחסוך במים.  די להם במאמר, מחקר, הרצאה או סרט אינפורמטיבי, על מנת לעבור תמיד במסלול הירוק.  תרומתם של אלו אדירה.  בעיני, הם מהווים את התשתית לתרבות, להמשכיות ולקיימות.
לעומתם, ישנם אלו אשר ככל ש"תרביץ בהם תורה" - כך הם ימרדו או לכל הפחות יאבדו עניין.  הם בכלל לא אנשים רעים, למרות שסביר שבילדותם בבית הספר, הרבה מורים הדביקו להם תווית כזאת.  גלויה או נסתרת.  הם בדרך כלל שובבים.  העולם עבורם הוא כמו לונה פארק ענקי והמעבר בין מתקן למתקן הוא עניין של ריגוש רגעי שחף מכל תסביכי ה"יום שאחרי".  לעיניים צדקניות, הם אינם אלא קבוצת פורעי חוק ואנשים חסרי אחריות ו/או בגרות, אשר תרומתם אפסית ומקרית ויש להישמר מהנזקים שבהתנהגותם הבלתי צפויה.  אולם הרבה אמנים, יוצרים, פורצי דרך, אנשי האקסטרים הנמנים על קבוצה זו, מגשימים את חלומותיהם הכמוסים של כולנו ואחראים על יצירות אמנות שאוצרות בתוכן רגעים של אושר ששום אמת מוסר לא תכיל.  עבורם, האינפורמציה, ההרצאה, המחקר והמאמר, יכולים להוות גורם משפיע רק אם הוא במקרה מספק חוויה שתמשוך את תשומת ליבם באותו הרגע.
  לכאורה, מה טוב יותר מעולם רציונלי, שבו כל בני האדם הם אנשים רציונלים והגיוניים, בעלי קול פנימי שמבטל את הצורך להגיד להם כל הזמן מה לעשות?  יכול להיות שבמבחן התוצאות הרצויות הם ישיגו ביעילות את כולן, אולם קשה לי להאמין שתישאר סיבה אחת שתשמור את העולם מספיק מעניין ומרגש לחיות בו.

  הבלוג הזה נכתב ככל הנראה לאנשים רציונלים.  לאותה קבוצה שמבינה עניין ומוכנה לשים בצד את כל הגחמות שאין בהן אלא הנאה רגעית חסרת אחריות, ולאמץ עקרונות של אחריות אישית וסביבתית.  אלא שהכותב אינו אדם רציונלי בעליל...  אמנם אני חושף את עצמי לחומר מדעי, מחקרי ואינפורמטיבי לא מועט, אבל קשה לי להאמין שיש בכוחו להפעיל אותי לאורך זמן.  הכתיבה היתה ותישאר אחת האהבות הגדולות שלי, אבל לעומתה הקריאה נשארת עדיין, הרגל מצומצם ואתגר חושי קשה במיוחד עבורי.  לצערי הרב, כמובן...  מצד שני, אני מוצא רגעים בהם שום כמות אינפורמציה לא תצליח להטביע שינוי רחב, שיכלול גם את ה"שובבים".  הרי שאחד הדברים הנוראיים שעשויים לקרות לסביבה ולטבע, הוא הפיכתם לדת אשר תטופח על ידי אנשי מוסר ירוקים, שישננו פסוקי 'עשה' ו'אל תעשה' לעומתו של כל "חוטא" שהעז להשליך בקבוק פלסטיק אל פח הזבל במקום לכלוב המיחזור.  הבעלות על הטבע, הסביבה והדרך להתקיים ולקיים את העולם, אינה בידיהם של 'כהני' האקולוגיה ו'חסידיהם'.  בין אם נרצה ובין אם לא, בכל רגע נתון שותף כל ייצור חי בקיום שלו עצמו ושל הסביבה שלו. 
  ובאותם רגעים שבהם ניצב אדם בפני החלטה כיצד לפעול, כאשר מצד אחד פעולה מוסרית, דידקטית ו"נכונה", ומן העבר השני עוד רגע של הנאה רגעית משוללת צורך להתחשב בדבר כלשהו - הסיכוי הגדול בעיני, הוא בהצלחה לאפשר לאותו אדם את החוויה המרגשת לא פחות, שב"צד" הירוק, במקרה הזה.
אפשר להסביר וללמד שעות, ימים ושנים, על המערכת המופלאה של הטבע, אשר שום דבר לא הולך בה לאיבוד והיא יכולה להתקיים ללא מאמצים אם רק מאפשרים לכל המרכיבים שבה לעשות את חלקם.  אבל אפשר פשוט להתבונן.  לנסות ליצור מערכות טבע קטנות ומקומיות, שימחישו ויספקו את החוויה והריגוש שרבים מאיתנו עדיין זקוקים להן על מנת לפעול.  דלי עם קצת מצע שתילה וזרע אחד, יכולים לספק לא מעט הנאה מצד אחד והתחברות בלתי אמצעית ולא מעייפת, עם דרכו המעגלית של העולם.

  לא רק הקנקנים יפים!

והנה דוגמא לדרך שבה מאפשרים לאנשים לפעול מתוך הנאה - אפילו בפעולות ה"ירוקות" - The fun theory

12 באוג׳ 2010

על חקלאים וריסוסים

  קצת קשה לשים את האצבע, על הרגע בו החקלאים הפכו מעובדי אדמה לעובדי חברות חמרי ההדברה והדשנים.  הדימוי הפסטורלי של החקלאי שקם עם הזריחה ויוצא לדבר עם השדות, נראה כמו פנטזיה של ספרי ילדים.
מצד אחד, החקלאים (אלו שנשארו, לפחות) הם האנשים אשר באים במגע עם ה'טבע' יותר מכל האחרים וחיים למעשה את כל מרכיביו.  מצד שני, נדמה שאותו טבע, אשר תוצרתו היא מקור פרנסתם, אינו אלא אוייב מר ואכזרי, שיש להלחם בו במיטב הכימיקלים!
עד כמה שזה נשמע תמוה, הרבה חקלאים נמצאים בחזית המאבק והניטרול של מה שקרוי 'התנועה הירוקה' והאקולוגיה.  לכאורה, הם אלו שאמורים להיות שמחים על כך שהעולם סוף סוף לומד להכיר, את כל אותם אלמנטים קסומים שהם נושמים כבר עשרות שנים.  אבל איכשהו, בצורה מעוותת, הפכה האקולוגיה לאויבתם של חקלאים רבים, הרואים בה לא אחרת מאשר כוונה לגזול מהם את פת הלחם.
החקלאות, בצורתה המסורתית ובהיקפי המשאבים העומדים לרשותו של משק יחיד במושב למשל, כבר מזמן אינה מספיקה כדי לפרנס את בעליו בקנה המידה הממוצע בארץ.  אלו אשר מתעקשים בכל זאת לעסוק בה, שוכרים שדות גדולים יותר ונוקטים בכל אמצעי אפשרי להעלאת התפוקה.  יש גם את אלו אשר הופכים את המשק לאיזור תעשיה, אבל עליהם נדבר בהזדמנות אחרת...
היכולת של צמח או בעל חיים מסויים, לספק תוצרת, היא דבר נתון פחות או יותר.  וזה לא מספיק...  וכדי שיהיה יותר, צריך לעשות להם מניפולציות.  בהם ובסביבה בה הם מתפתחים.  למעשה, הפכה החקלאות לתעשיית מניפולציות מתוחכמת מאוד, המשתמשת בחומרים כימיים חזקים, בהנדסה גנטית מהשורה הראשונה ואמצעים נוספים. 
ואם פעם ייעודה של החקלאות היתה אספקת מזון לאנושות, הרי שהיום היא אינה אלא אספקת כסף לחקלאים.  הזנתם ובריאותם של צרכני תוצרתה, אינם אלא סיבה משנית בשיקולי התהליכים בהם בוחר החקלאי לנקוט.
יש כמובן, חלק הולך וגדל באוכלוסיה, אשר מבין שבהרגלי הצריכה שלו הוא מכתיב הלכה למעשה, את האופן בו תגודל התוצרת, ובוחר לקנות מזון רק מחקלאים אשר לא מוכנים להקריב את הטבע למען הכסף.
אבל אני רוצה להתמקד בחקלאים.  אותם "רשעים" אשר לא אחרת ממרעילים את בני האדם והסביבה.  בשיחות מזדמנות עם חקלאים וותיקים בכפר ובאיזור, אני שומע בין השורות בעיקר חששות כבדים.  הם ולא אחרים, עומדים בבסיסן של החלטותיהם להשתמש בחומרים ובטכניקות כאלו ואחרות.  ומישהו טבע עמוק עמוק בתוכם, את ה"עובדות" שאין לערער עליהן.  למשל:
- עשבייה זה רע.
- חייבים לרסס.
- בלי דשן מרוכז, שום דבר לא יצמח.
ועוד.

הם בכלל לא אנשים טפשים ובטח לא רשעים, החקלאים.  הם בסך הכל רוצים להתקיים, ממש כמו כל אחד אחר.  כמו בשאר התחומים, כיווני המחקר, הפיתוח והלימוד דורשים הרבה כסף.  ואת הכסף הזה, יש לחברות מסחריות אשר יכולות לרשום פטנטים על המוצרים שלהם.  ואת הלקוחות שלהם, החקלאים, הם ימלאו בקונספציות אשר משרתות את המכירות שלהם.  ובהיעדר מקורות אינפורמציה נוספים- נותרים החקלאים שבויים ב''עובדות'' שאין לערער עליהן.  וכשמתוך אפשרות אחת שיש, נותנים לך לבחור, במה זה יהיה?
ככל שאותן שיחות מזדמנות עם החקלאים מעמיקות מעט יותר, כך עולה נחישותם לאחוז חזק באותן "עובדות".  כמו שקורה בדרך כלל, למי שמחזיק ברעיון שאינו שלו.  כי כשלאותם רעיונות אין הרבה מעבר למנטרות מדוקלמות שעוברות מדור לדור, האדם שמחזיק בהן ילחץ מאוד כשלא יוכל להסביר אותן.  ברגעים של אמת, כשאני רק שואל שאלות את החקלאים, הם בעצמם מתחילים להעלות אין ספור בעיות עם השיטות והחומרים.  שניה אחרי זה, כשהם מבינים שהתרחקו מדי, הם מוסיפים "אבל אין ברירה" + "עובדה".
אז ממש כמו שכולם מרגישים שאם הם לא יקנו בית, לא יהיו להם חיים נורמלים ומשום כך לוקחים משכנתאות שנועצות אותם הכי עמוק במציאות העבדות (וסליחה עם רובכם שכנראה גם שם), כך גם החקלאים ממלאים את הירקות, הפירות ובעלי החיים שכולנו אוכלים במלא רעלים - "כי זה מה שעושים".
וזאת ההזדמנות של כל אחד לבדוק את התגובה שלו לדברים; אם אתם קופצים מייד עם "אתה חכם גדול" ו"הכל יפה על הנייר" ו"חכה שיהיו לך ילדים", סימן שזה כואב גם לכם וגם אתם כנראה, עושים משהו ש"אם היה אפשר, הייתם עושים אותו אחרת.  אבל אין ברירה...."
אני לא חושב שיש לי ברירה יותר מאשר לכל אחד.  אני חושב שיש הרבה מאוד אתגרים גם בחקלאות האורגנית וגם באקולוגיה.  יחד עם זאת, אני יודע יותר מהכל, שלעשות את "מה שעושים" אינו מעשה נייטרלי.  כל הקונספציות הנפוצות, נכתבו על ידי אנשים שהרויחו וירויחו מזה המון כסף.  וכדי להבטיח שמקור ההכנסה האדיר הזה, הם דואגים במקביל להשאיר את כולנו רחוקים עד כמה שאפשר מהאינפורמציה ומפוחדים עד מוות, שאם ננסה משהו שונה - נלך לאבדון.
אני גם יודע, שהדרך בה החקלאות הקונבנציונלית ואפילו חלקים מהאורגנית, הולכת בה, לא תוכל להתקיים ולקיים את האנושות בצורה תקינה לעוד זמן רב.  אז אני מוכן להתאמץ קצת יותר, לחפש עוד מידע ואנשים, אשר יפיגו את כל הפחדים המדומים שמפמפים סביבי, כדי ליצור יחד איתם מציאות שבה יש ברירה.