15 במאי 2010

גם אני הרגתי פעם צפע...

  למרות שיש סביבנו כל כך הרבה גורמים המסכנים את חיינו הרבה יותר מנחשים, היצר הקדמוני מכוון אותנו לפחד מהם הרבה יותר ממכונית, למשל.  מדי יום, אנחנו באים במגע עם אינספור סכנות; חשמל, כלי רכב, כלי עבודה, מבנים גבוהים ואפילו אנשים אלימים.  את רובם המציא האדם ואולי משום כך, ישנה שלווה פנימית מסוימת המשייכת אותם לקטגוריה של ה"טובים".  לעומת זאת, אם נערוך סקר מעמיק שיבדוק כמה פעמים בחיינו פגשנו בנחש, סביר להניח שימצאו רק בודדים שיציינו פעם או פעמיים במהלך חייהם.  ואלו יהיו בדרך כלל אנשים הפוקדים דרך קבע איזורים סבוכים ולא מסודרים.  זה לא שמפגש עם צפע הוא עניין של מה בכך, אלא שהפרופורציה בין רמת הפחד הנפוצה לבין הסבירות שיתרחש, לא נכונה.
קצת קשה לי להאמין, שבאמצעות סטטיסטיקות והסברים הגיוניים ניתן להסיר פחדים אינסטינקטיביים.  ואולי טוב שכך.  מה שחשוב הוא, להכיר טוב יותר את ה"שד הנוראי", על מנת שהתגובה וההתנהגות כלפיו יהיו נכונים יותר.  לא רק כלפי הפחד הקמאי, אלא נכונים גם לסביבה ובעקיפין גם לשמירה מפני סכנות קדמוניות לא קטנות יותר, כמו- סביבה שתוכל לקיים את בני האדם לטווח ארוך ולדורי דורות.  הרי איש לא מאמין יותר, שמשום שהאריה, הנמר, הקרנף  והכריש מסוכנים, יש להרוג אותם בכל מפגש אקראי או מתוכנן.

זה נכון שנחש הצפע מסוכן מאוד ובלא הזרקת נסיוב בבית החולים, הכשה שלו יכולה להרוג.  דווקא משום כך, צריך להתייחס אליו ביתר חשיבות, שכן הוא משתייך למשפחת הטורפים.  כידוע, לטורפים ולנטרפים יש אסטרטגיית הישרדות שונה; לנטרפים אין כמעט אפשרות להילחם והם מתרבים בכמויות גדולות. גם אם רבים מהם ניצודים, נשארים מספיק כדי להמשיך את המין.  הטורפים לעומתם, מתרבים בכמויות קטנות, אך כישורי הצייד והלחימה שלהם מחפים על כך ומאפשרים לרובם לשרוד.  על כל יחידת שטח שיש בה כמות נטרפים מסוימת, יש הרבה פחות טורפים ששומרים על האיזון.  והצמחיה, ממנה ניזונים הנטרפים, היא הבסיס לכל המערכת הזאת.
אם ישנו פחד קדמוני נוסף נפוץ מאוד, הרי הוא הפחד מעכברים.  לא ממש ברור מדוע דווקא מכרסם קטן שאין לו כל אפשרות להזיק באופן ישיר לבני אדם, זוכה להשמצה אדירה כל כך.  והעכברים (הנברנים, ליתר דיוק), הידועים בכישורי ההתרבות שלהם, הינם מזונו העיקרי של הצפע, מיודענו...

נקודת המבט של בני האדם, היא שהסביבה כולה אינה אלא מרחב שיש להתייחס למרכיביו בצורה שיתאימו לעצמו.  יערות נכרתים על מנת לספק עצים, הרים נחצבים על מנת להפיק מתכות, שטחי טבע "מנוקים" על מנת להפוך לשדות חקלאיים, איזורים שלמים נאטמים באספלט ובטון על מנת להפוך לערים וישובים.  הטבע מצידו, מצא וימצא תמיד את הדרך לאזן.  מצד אחד, במקומות בהם נפגעים מקורות מזון נכחדים בעלי חיים ומצד שני, במקומות בהם נוצר ריכוז אדיר של מזון, הם מתרבים.  העיר למשל, על ריכוזי התשתיות שלה ומקורות המזון האדירים עבור רמשים, הפכה כבר מזמן לבירת הג'וקים.  בכפר לעומת זאת, שדות החקלאות רחבי הידיים, הביאו לשגשוג והתרבות אדירה של מכרסמים למשל, המוצאים בו כמויות מזון אינסופיות.  המלחמה שהכריזו החקלאים בנברנים, הביאה לשימוש ברעלים קשים, שפגעו באופן אנוש בשרשרת המזון.  עופות דורסים, שניזונים מהנברנים מתו כתוצאה מאכילת פגריהם המורעלים.  כיום, באמצעות הצבת שובכים מיוחדים בשדות, מגיעות התנשמות והופכות אט אט למדביר יעיל ביותר, שמאזן את כמות הנברנים בשדות.  ובחינם!
הצפע מיודענו, הינו מדביר נברנים חשוב לא פחות.  רק לאחרונה גיליתי עובדה מדהימה עליו.  הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא נכנס למחילת נברנים, הוא קטילת כולם.  הנברנים, המצויידים בשיניים חדות וחזקות, המאפשרות להם לכרסם זרעים קשים במיוחד, עשויות להביא לכירסומו למוות של הצפע ומשום כך הוא פוצח דווקא במסע הקטל ראשית.  עובדה זו, הופכת אותו ליעיל מאוד, מאחר ושלא כמו התנשמת והעופות האחרים, הוא אינו מוצא רק נברנים העוברים בחוץ, אלא מאתר אותם בקיניהם ומצמצם את כמויותיהם באופן משמעותי.
הכשת הצפע מיועדת לשתי מטרות; האחת- שיתוק והריגת הטרף והשניה, תחילת עיכולו על ידי המסת אבריו הפנימיים.  אלו שתי מטרות צמודות זו לזו.  הארס המיוצר בגופו של הנחש נוצר בכמות מוגבלת ואם הוא יבזבז אותו על הכשות סרק, הדבר ימנע ממנו את האפשרות לאכול וכאמור, הוא אפילו יימצא בסכנת כירסום למוות אם יקלע למאורת עכברים מבוהלת, כשבלוטות הארס שלו ריקות.  אין לצפע כל סיבה להכיש בני אדם, אלא כברירה אחרונה בשעה שהוא חש במצוקה ובסכנת קיום.  הצפע, חד האבחנה, לא מוצא ביצור גדול ממדים כמו האדם אפילו לא חלק העונה למושג 'מזון' עבורו.  מצידו, מדובר בעובר אורח שאין לו כל עניין בו ושכדאי להתרחק ממנו מתוך זהירות מונעת.  אם יש משהו שיכול לעורר בנחש תחושת מצוקה, הוא דווקא הכוונה והניסיון להרוג אותו.  כל התעמתות איתו, מאלצת אותו להפנות בלית ברירה את יכולת ההכשה שלו, על מנת להרחיק ממנו את מבקשי רעתו.  עמידה במקום ללא תנועות חדות, היא הדרך הבטוחה לגרום לנחש להבין שאין כל חשש לחייו ולבריאותו ובכך לקדם את החלטתו לפנות הלאה משם ולזחול למקום אחר.  סביר להניח, שהרבה יותר נחשים ראו אותך, מאשר הפעמים שאתה ראית נחש...

אני מודה שאם אז, לפני מספר שנים, היה לי המידע שיש לי היום על הצפע, סביר להניח שלא הייתי נכנס איתו לעימות שבסופו של דבר הביא להריגתו בידי.  רק בורות הביאה אותי לבחור בפעולה הנוראית הזאת.
הקיץ שבפתח מעלה שוב את החששות מהצפע, שכן הוא עונתם הפעילה של קרי הדם אשר חום גופם תלוי בגורמי חוץ כמו השמש.  אין יום שבו אני יוצא לשדה ואין בי את אותו החשש מהמפגש איתו.  אלא שכעת, מדובר בחשש אשר מביא אותי להתנהגות נכונה ואחראית, שתצמצם עד כמה שניתן את ההתערבות שלי בעולמו ומכך את הסיכוי שהוא יחוש במצוקה לעומתי.  על ידי משנה זהירות בקרבת ערימות עצים ובאמצעות פילוס שבילים ביריעת החיפוי העשיבה שמכסה את פני האדמה, אני שואף למציאות שבה גם אם יגיע המקרה הנדיר, בו אבחין בו לפני שיבחין בי- יהיה לי מספיק זמן להימנע ולאפשר לשנינו לפנות כל אחד לדרכו.
אני יודע שקטילתם של הצפעים רק תאפשר לנברנים להתרבות ורק עניין של זמן הוא, עד שהצפעים יאתרו את האוצר שיווצר ויגיעו בכמות גדולה יותר.

מסתבר, שאותו פחד מנחשים, הוא זה אשר מביא הרבה מושבניקים לרסס עשביה בכמויות רעלים אינסופיות.  מאוד קשה לשנות את תפיסות שהיו נכונות לתקופות בהן הידע והבנת הסביבה היו קטנות משהן היום.  כעת, כשהטבע הפראי וה"נוראי" נכבש על ידי האדם, כבר אפשר להבין שחלקים גדולים מה'תינוק' נשפכו עם ה'מים'.  אותו טבע שבזמנים של התיישבות וייבוש הביצות היווה את ה'אויב הגדול' שיש להילחם בו, מכיל בתוכו את השפע והמגוון שבלעדיהם לא יוכל המין האנושי להתקיים.  כעת, כששהשפעות האדם על הסביבה ניתנות יותר יותר למדידה ולהבנה, אפשר להתחיל בתהליך של החזרה מדודה של חלקים בה, שנרמסו ברגל גסה ובבורות.  הצפע, בהתייחסות זהירה אך מכבדת, יכול להיות אחד מהם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה