4 בפבר׳ 2010

קצת על איזון ביולוגי

אז יש כבר לא מעט ערוגות ובתוכן לא פחות סוגים של ירקות. חלק מהם מצליח לשרוד את מהפכי מזג האוויר הקיצוניים, שמביאים קיץ באמצע החורף וחלק לא ממש מבינים מה קורה ומוציאים תפרחות אביב ואפילו תרמילי זרעים... רוב הזמן, גן הירק ושדה הבר המקיף אותו, נראים כמו חגיגה אביבית, שהרבה חרקים ומעופפים הצמאים לצוף מרחפים מעל. 
לחרקים, כידוע, תפקיד קריטי בחיי כל הצמחייה והחי. בלעדיהם, לא ייתכנו חיים עוד על פני האדמה, אלא אם האנושות תצליח להמציא תחליף טכנולוגי מספיק יעיל לדבורים, לפני שאלו יעלמו מהעולם. ואלו האחרונות, מגיעות בהמוניהן אל פרחי הפול, האפונה, הברוקולי ופרחי הבר שמקשטים הכל כאן. אז הכל שמח, לא? אם החרקים מגיעים בהמוניהם, מה כבר יכול להיות? אז זהו, שיש ביניהם כאלה שמנהלים אורח חיים חובב ירקות בדיוק כמונו. ומבחינתם, אין סיבה לחכות שהפירות יבשילו על מנת לאכול אותם, כך שהם מקדימים ומטילים את הביצים שלהם על העלים ובתוך הפירות. כך עושה לבנין הכרוב (הפרפר הלבן והנפוץ ביותר), אשר מרחף לו בחן פסטורלי סביב ומפזר ביצים על כל משפחת הכרובים בעיקר. מן הביצה, בוקעים זחלים חרוצים במיוחד, אשר "יורדים" על עלי הצמח. וכשמדובר בעלים, זו עוד חצי נחמה... כי יש מעופף אחד, יעיל במיוחד, אשר שמו ושמעו יצאו לכל קצוות תבל. ומזור לנזקיו כמעט וטרם נמצאו. ושמו-זבוב הפירות...

הזבוב הזה, דווקא נראה לא רע.  צבעו כתום ויש לו מספר כתמים משורטטים על הגב. והוא מאלה שמטילים את הביצים שלהם בתוך כל ירק ופרי שאך נולדו.  לרוב, הפרי כלל לא מגיע לבגרות אלא נאכל מבפנים על ידי זחלי הזבוב.  אם הוא מצליח לשרוד את ה"סעודה", הרי שלמי שבוצע בו מצפה הפתעה לא נעימה במיוחד...

וכך, באחד מסיורי הבוקר השגרתיים שלי, נדהמתי לפתע לגלות שפירית כחולה.  את האדומה אני רואה לא מעט, נופשת בבריכת המים שבקצה מערכת טיהור המים האפורים.  שם, הן מרחפות, מתאהבות ואת התוצאה אפשר לא אחת למצוא בדמות זחל קדמוני ומגושם במים, שהופך ברבות הימים גם הוא, לשפירית יפהפייה.  את הכחולה ראיתי בפעם הראשונה.  בשבילי, השפירית אינה חרק גדול אלא ציפור קטנה.  כשמתקרבים אליה בפעם הראשונה, היא בורחת כמו כל חרק טיפוסי.  אבל הרבה פעמים היא עפה וחוזרת לאותו איזור וכשהיא מבינה שאף אחד לא מתכוון לטרוף אותה, היא אפילו מאוד אמיצה ומרשה לצלם אותה מקרוב.  ועם זו הכחולה, הייתי בלי המצלמה...  לא הספקתי להתלהב מיופייה ולאחר שניה קצרה, הבחנתי שיש לה בפה - זבוב פירות!  זה מאוד משמח למצוא חרקים שיודעים לטרוף את מי שטורף את הירקות ומזיק להם ויסלחו לי עמותות צער בעלי חיים, אבל זה משמח שבעתיים למצוא מישהו שזבוב הפירות ערב לחיכו!  מאז, עברו כמה ימים ולא ראיתי שוב את אותה שפירית.  אני מקווה שהיא היתה רק 'מרגלת' שבאה לתור את הארץ ולאחר שכל חברותיה ישמעו על המשוגע שלא מרסס את המשק שלו בכימיקלים, הן יעלו במבנה ראש חץ ויטוסו למבצע "הזבוב העצוב".


ולמי שרואה שפירית כחולה שאיבדה את הדרך, כך נראה זבוב הפירות:


הידעת?


שפירית או שפרירית?
גם וגם!  יש שני חרקים כאלה, המשתייכים לאותה משפחה ונראים מאוד דומה.  ההבדלים הבולטים ביניהם, הם:
גודל - השפירית גדולה יותר.
זווית הכנפיים במנוחה - כנפי השפרירית מכונסות סביב הגוף ואצל השפירית פרוסות לצדדים.
העיניים - שמאוד בולטות וברורות אצל שניהם, אלא שלשפירית עיניים ענקיות הצמודות זו לזו, בעוד שעיני השפרירית מופרדות עם קצת 'ראש' ביניהן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה