21 ביוני 2009

קיץ בפתח - תמונת מצב


עברו מספר חודשים מאז הפעם האחרונה שכתבתי. כמובן שמאז קרו דברים- כי תמיד קורים דברים! ומי שלרגע נדמה לו שיש זמנים שלא קורה בהם כלום, שיבחר לעצמו כל מטר רבוע שהוא בחצר כלשהי, ויבין עד כמה ההנחה הזאת מופרכת...

אחד הדברים שלא קרו, הוא הכתיבה. למרות אהבתי הגדולה אליה והשילוב הזך שבינה לבין אהבת הטבע והאדמה, אני 'נופל' כמו עוד רבים וטובים בפח האינטרנט; מידע נגיש וזמין על כל דבר- אך כמו מים שחיוניים לחיים, יותר מדי מהם עלולים להטביע. אז במקום לנצל את פרק היום מול המסך לכתיבה, אני מוצא את עצמי 'מופצץ' בכמויות מידע מועילות, שמאיימות להטביע אותי בתוכן. וככה, ערב אחרי ערב אני מוצא את עצמי זוכר איפה התחילה הגלישה, אבל לא מבין איך היא הביאה אותי לעוד כל כך הרבה מקומות, חוץ מאל הבלוג הזה...
ולדיווחים מהשטח-
הקומפוסט-
ערימת הקומפוסט הראשונה הבשילה וב'תיבול' של אפר מהקמין- מילאה שק ענק אחד בדיוק. חלקים ממנו כבר מזינים מספר שתילים בחצר. אחרים, בשילוב עם אדמה, הפכו למצע שתילה במגשי ההנבטה ובעציצים. על פי אחוז הנביטה- נראה שכולם מחייכים...
ערימת הקומפוסט שבמתקן, בסיוע מזג אויר יותר חמים, שברה את שיא הטמפרטורה שנקבע על 71.5 מעלות(!). ענפי עצי הרימון הנשירים, שהיו ערומים במהלך החורף ואפשרו למי הגשם( המעטים מדי) להשקות את הערימות, הצמיחו עלים. כעת, מצלים אותם עצים על הערימות ומצמצמים את קצב התייבשות הנוזלים בהן. גם ערימה זו(מספר 2) נהפכה, אווררה והשקתה לצורך רענון ומיצוי התהליך התרמופילי(השלב בו החיידקים צרכני החמצן שמחממים אותה, סועדים בה). ערימה חדשה התחילה(מספר 3). כבר בשכבה השלישית בה, חצתה הטמפרטורה בקלילות את 'מחסום' 60 המעלות. ההשקייה תכופה יותר וכוללת כעת גם את איסוף השתן. לצורך כך, בניתי משתנה ממיכל מים מינרלים גדול, שלתוכו הכנסתי צינור ניקוז 40 ממ שמתאים בדיוק. בקצה העליון הדבקתי משפך. הצינור מגיע מילימטרים בודדים מקרקעית המיכל, את המשפך מכסה כוס הפוכה שתכליתה גם לשטוף מעט לאחר כל שימוש וגם לסתום את הפתח. מאחר והצינור מגיע לתחתית ומי השטיפה תמיד מכסים את השכבה העליונה- אין כל ריח. הטרחה היחידה שישנה כעת, היא להוציא את המיכל פעם בשבוע בערך, לריקון בערימת הקומפוסט. אין ספק כי השפעת המרכיב הזה על הטמפרטורה בערימה היא דרמטית! אין גם ספק שהשפעת האיסוף באופן זה על מספר השימושים בניאגרה, דרמטית לא פחות. וכשם שכל מי שמתחיל להפריד שאריות אורגניות לקומפוסט, מציין את הקושי שלו לזרוק אותן במקום אחר לפח האשפה- אין ספק כי מאוד מוזר לי עכשיו להשתין אל אסלה... מכאן אני יכול רק להניח, שלאחר שגם השירותים יוספו לשירותי קומפוסט, יהיה לי מאוד מוזר להשתמש בשירותים הרגילים.
מערכת טיהור המים האפורים-
כזכור, אל המערכת מוזרמים בשלב הראשון רק מי הכיור במקלחת ומי המקלחת. הצמחיה באגנים התפתחה יפה וכמוה גם זו שבבריכה. מיני צפרדעים שונים הפכו לדיירים קבועים בה וקרקוריהן מקשטים כמעט כל לילה. תענוג! את כמויות הראשנים האדירות, שבוקעים בכל מחזור של הטלה, מאזנים העורבים ש'מנשנשים' אותם הודות לעיוורונם של הקטנטנים. דגי הגמבוזיה מתרבים במחזורי השרצה ואין סימן ולו הקטן ביותר, לזחלי יתושים. שאר המבקרים ממשיכים לפקוד את 'נווה המדבר', כולל גזעים ארקטיים של כלבים, שיסוריהם בארץ החמה אליהם יובאו, הביאו 2 מהם להשתכשך ולעשות מהפיכה קטנה במקום. בלית ברירה, גידרתי את הבריכה, אבל אני מקווה שצמחי הליפא שיטפסו עליה, יצלו קצת ויצמצמו את האידוי הרב והשמש הקופחת. בינתיים אין כלבים בבריכה, אבל אולי כנקמה ואולי סתם מתוך שובבות - אחד מהם 'ביקר' שוב במקום והשחית את הצמחיה של אחד האגנים... לא נעים. מזל שצמחים צומחים שוב.
ערוגות הירקות-
העגבניה היא ללא ספק הירק הכי שורד שיש. היא גדלה כמעט בכל אדמה ובכל תנאי. אפשר למצוא אותה הרבה פעמים לצדי דרכים או בכל מיני נקודות ניקוז של כיורים. מספיק שמישהו הכין סלט ושטף כמה זרעי עגבניה אל האדמה - ותוך חודשים ספורים יצמח שם שתיל פורה. עם כל זה, בשנה שעברה לא אכלתי ולו עגבניה אחת מגן הירק שלי. שיחים היו למכביר, אבל רובם ככולם לא שרדו את המחלה הנוראית שמכה ברוב סוגי הירקות גם השנה. הכמשון. מדובר בפטריה שעוברת באוויר, מתיישבת על העלים והענפים ופשוט מייבשת אותם עד שהם קמלים ולא שורדים. את הזוקיני היפהפה שהבאתי את זרעיו מיוון, תקף הקימחון ואת המלפפונים תוקף משהו בגיל כל כך רך, עד שאני אפילו לא יכול לראות מה! אין ספק כי התסכול רב, אך יחד איתו גם מספר הניסיונות. לפי המלצות שאני מוצא בכל מיני מקומות, תמהיל של סודה לשתיה, סבון כלים, שמן נים(האזדרכת ההודית) ושמן עץ התה- עשויים לעזור במשהו. עד כה, למרות עקביות בריסוסים - אין תוצאה...
בערוגה המוגבהת הראשונה, הבשילו מספר תירסים צנועים, מלפפון חלוץ ראשון ואחרון, שתילי דלעת שלא מצליחים לפתח יותר מפרחים והזוקיני היווני. בערוגה השניה, שתילי הגזר, החציל, הבצל והעגבניות תפסו נהדר. אלא שהאחרונות, כאמור, כבר עשו סימנים של אותו כמשון נוראי... מקווה שאמצא את התשובה בקרוב.
בשדות-
באופן כמעט מיסטי, מספר שבועות בודדים לאחר שנאלצתי לסגת מרעיון השכרת החלקות לחקלאות פנאי, הודיע שר החקלאות בכבודו ובעצמו, שמשרדו מתכוון לעודד בקרוב חקלאים להשכיר חלקות כאלה! פרט שהפיח רוח חיים מחודשת, בכוונתי להקציב חלק מאחד השדות לצורך העניין. השדות עצמם פונו מהגידולים האחרונים שהיו בהם, וכעת אני בודק כיוונים של גידולים מקוריים שדורשים מעט עבודה, לבחור בהם. על הפרק- בקיה (סוג של קטניה) שמצד אחד תשביח את האדמה ובמקביל תימכר כתבואה, יער משקי וכו'.
כח אדם-
טרם נמצא קצה החוט בנושא. ברור לי לחלוטין שללא צירוף של "כוח עזר" אשר מעוניין לגור ולחיות במקום- יהיה קשה מאוד להתקדם ולהשתלט על כל המרחב. חשבתי שאם אצליח למצוא טיפי (אוהל אינדיאני) טוב, הוא יוכל להוות פתרון מגורים זמני לא רע, עבור אורחים ש'ישלמו' שכר דירה באמצעות שעות עבודה במשק.

תגובה 1: