17 באפר׳ 2009

כח אדם

  ככל שאני מרחיב את העשייה האורקולוגית שלי (אורגנית/אקולוגית), אני יכול להבין טוב יותר מה הביא את האנושות להמציא מכונות וקיצורי דרך.  זה לא שחלילה אני משנה את דעתי, שם מרסס על הגב ותוך חצי שעה מחסל את כל שפעת צמחי הבר שמשך מספר שבועות ממלאים את זמני בקציר החרמש.  לא רק שאין לי כוונות כאלה, אלא שאותה תודעה סביבתית שהיתה עשויה בעיקר מחומר חשיבתי- הופכת לדרך חיים יומיומית, שנתיביה מאירים לי את הכיוון.  אבל יש הרבה עבודה. הרבה.  והתחליף לכל מכונה או חומר כימי, מתבטא לא אחת בעבודת כפיים מייזעת ומספקת מאוד כאחד.  אני מאוד נהנה להפוך לחלק בשרשרת האנרגיות והמשאבים שניזונים ומזינים זה את זה סביבי.  יחד עם זאת, על מנת שאוכל להגיע לבסיס מבחינתי, שהוא אספקת כל התצרוכת העצמית של המשק על דייריו, תוך שימוש רק באנרגיה המקומית - אני מבין שחשוב לשלב כח עזר ושיתוף פעולה.
פני הכפר כפני החקלאות השתנו ללא הכר.  כך גם פני הקהילה המקומית והכללית.  לא כך הוא אופן ההתיחסות והתאמת הרשויות והכללים.  הם תמיד האחרונים להגיע.  בלית ברירה, אני מוצא את עצמי בתוך תהליכים שאין להם הגדרה או דרך מסודרת ושצריך להמציא אותם.  מצד אחד מדובר בתחושה כמעט חלוצית, מלאה ביצירה, תקווה וחזון, אך מצד שני- ביצירת נקודות העלולות לגרום חיכוכים עם גורמים כאלה ואחרים.  לכל הפחות להרמת גבה או להתייחסות כאל תמהונות.
כח האדם בחקלאות הפך לכח עבודה.  וכשאר המשאבים המובאים אל השדות מבחוץ וגם יוצאים משם, גם העובדים מגיעים מרחוק.  הם מדברים שפה שונה ומלאים בערכי עבודה שעבורנו הם כבר נחלת העבר.  בחוסר ברירה, נאלצים החקלאים ל'קנות' את תמימותם וכורחם של פועלים תאילנדים בעיקר, באמצעות שכר ששום ישראלי לא יסכים לו, קראוון במשק, שק אורז ועברית-אנגלית עילגת.  גם אני מוצא את עצמי נזקק לעוד זוג ידיים.  ובאותו אופן בו אני בוחן את כל המשאבים המקומיים, אני מתבונן גם באפשרויות העשויות להתאים לעבודה במשק.  אישית, כבר מספר חודשים שאני לא עובד בחוץ.  אמנם לא את כל הזמן אני משקיע ישירות במשק, אך יותר מאי פעם אני מכוון אליו באופן מלא.  באוסטרליה הכרתי את רעיון המתנדבים, למרות שהוא היה מאוד מקובל ומוצלח בארץ בקיבוצים, אך גם במושבים.  גם כאן בכפר.  ולמרות שאין עדיין דרך מסודרת לעשות זאת כאן, אין לי ספק כי רק בדרך זו יתאפשר שיתוף אמיתי, בו אני מעמיד לרשותם של מי שיצטרפו את קורת הגג והמזון, הם את זמן העבודה, וכולנו את אחוות השיתוף והחיים בקהילתיות.  זה קצת מפחיד מבחינת העמידה מול הרשויות, אך מצד שני יש כבר לא מעט משקים שעושים את זה, כך שלכל הפחות יהיה לי עם מי להתייעץ...

תגובה 1:

  1. תמיד יש כוח אדם במדינה הזאת. זאת בעיה ידוע. אני מאחל לכם בהצלחה בהמשך הדרך.

    השבמחק