12 במרץ 2009

מים אפורים- פרק ראשון


כמה עובדות בסיסיות על מים. אמנם מזכירים את זה הרבה, אבל זה לא מפסיק להדהים...
אמנם 2/3 מכדור הארץ מכוסה במים, אבל רק 3% מהם שפירים. כל השאר- מי ים מלוחים.

79% מהמים השפירים (המתוקים) - קרחונים.

20% - מי תהום.

1% - סך המים העיליים.



מתוך אותם מים עיליים -

1% - נהרות

52% - אגמים

8% - אדי מים

38% - לחות קרקע



קצת קשה לעכל את הכמויות, אבל בגדול זה אומר שאין הרבה מים מתוקים העומדים לרשותנו. ואיך אנחנו משתמשים בהם בבית?

5% - לבישול ולשתייה

25%- לכביסה

30%- לרחצה

45%- לשירותים



למרות שרוב מי הביוב זורמים כיום למתקני מיחזור, בהם הם הופכים למי השקיה מושבים לחקלאות, הרגשתי שיש מקום לעשות עוד קצת. חוצמזה, בשנה שבה מדברים על ירידה אל ה"קו השחור" של הכנרת כבר בסוף הקיץ- אין טעם לחכות עוד.

המים ה"אפורים", הם מים די נקיים. בהנחה שגם שמים לב באילו סוגי סבון משתמשים בכיורים ובמקלחות, הרי שמערכת טיהור פשוטה יחסית, יכולה להביא אותם חזרה למצב נקי. מספיק נקי לצרכי השקה- זה בטוח.

כמו בקומפוסט, גם כאן אני מוצא את עצמי בתפקיד 'מספק התשתית'. את העבודה עצמה, יעשו צמחי המים והגדה וסוגי בקטריות ובעלי חיים שונים, אשר ימצאו להם מקום מחיה סביב האבנים במקום.



גם כשאני מאוד מנסה ומשתדל, כמעט אף פעם דברים לא קורים אצלי על פי תכנית. זה לא שאני לא רוצה, אלא פשוט לא מרגיש שבכל רגע יש עוד כל כך הרבה נתונים שצצים, כך שכמעט בלתי אפשרי ל"עלות" עליהם עוד לפני שמתחילים לעשות. ואם יש משהו מעבר לעשיה אשר פרמקלצ'ר רואה בו הכרח- הלוא התכנון. וככה, מצד אחד אני כל כך מסכים להנחה שאומרת שגם אם זה לוקח קצת יותר זמן, שווה לתכנן כדי לעשות דברים פעם אחת וכמו שצריך. מנגד, הנסיון להוריד אל הדף את כל הנתונים שעולים בהתבוננות והצבתם באופן סינכרוני, נראה לי בלתי אפשרי.

אז התחלתי בהתבוננות...

ראשית, נקודת הניקוז של המקלחת והשירותים. ניקוז מכונת הכביסה.

שנית, איתור נקודות גובה על פני הסביבה.

שלישית, סיקור חומרים ואביזרים שאפשר להשתמש בהם.

צרכים; מי השקיה- לערוגות העגולות שבצד הבית, צינון קיר חדר השינה הפונה לדרום, וחשוף לחלוטין.



מה מצאתי?


  • שהבית ממוקם בנקודה גבוהה יחסית לשאר החצר. כל המערכת מושתת על זרימת המים בכוח הכבידה, ושיפוע טבעי יכול לחסוך חפירות רבות.

  • שיש לי בחצר מערום לא מבוטל של לבנות 'אקרשטיין'.

  • שיש סביב כל האיזור ה'מיועד' שביל גישה לכיוון הבית, רחבת חנייה לרכבים ופינת שני קירות; של חדר שינה ושל מקלט. במקביל לקיר המקלט- מדרכת בטון ישנה, שתחילתה מורחבת בדיוק תחת פתח הניקוז.

  • למקלט גג שטוח.

  • 2 מיכלי פלסיק חקלאיים ישנים ששימשו בעבר לדשן, בעלי קיבולת של 1000 ו-500 ליטר.



עם הנתונים הבסיסיים הללו, התחלתי לשחק. בהתחלה על הדף ועם הזמן גם בשטח. הצורה הראשונה שהגעתי אליה, היתה סדרה של תאים, אשר מסודרים משני צידה של מדרכת הבטון המשופעת. הרעיון הוא, שהמים שיוצאים מפתח הניקוז, יעברו במבוך התאים שאבנה בצדי המדרכה, כשבסוף הדרך יתנקזו לבריכה פתוחה.

מלא בהרגשה שהתכנון אכן השתלם ושאני משתמש במה שיש, פניתי לחפירה. למי יש כוח עכשיו, לחשוב על עוד אפשרויות? הרי אין תענוג גדול יותר, מהעשייה עצמה. לשבת מול הנייר ולשרבט, הרי זה כמו משחק שיכול להימשך לנצח...

בעזרת מעדר ואת, פיניתי את האדמה סביב המדרכה ומעליה. נהניתי מכל רגע. אחר כך הבאתי במריצה לבנות אקרשטיין מלבניות והתחלתי לבנות את קירות המבוך.

האדמה המקומית ידועה בתכונות ההתכווצות וההתפשטות האדירים שיש לה. אין מבנה אחד בסביבה, אשר לא נפערו בו סדקים; החל מרוחב של מילמטרים ועד לתזוזה משמעותית מאוד של חלקים מהבנה, תוך היפרדותם מהמבנה עצמו. תכונה זו, הביאה אותי כבר מזמן למסקנה, כי אין טעם בבניה קשיחה כאן. בוודאי שלא בכזו אשר יסודותיה נעוצים באדמה, מגדילים את שטח המגע עימה ומשום כך את הסיכוי להיות מושפע מתנועותיה. משום כך ידעתי, שהלבנות ישמשו רק כתוחמים ושאין טעם להצמידן זו לזו במלט ובוודאי לא לטייחן בחומר איטום שיחזיק את המים. כפי שיתברר בהמשך, תובנות כגון זו זורמות כל העת. הלמידה החשובה בעשייה, היא לשאוף ולגרום להן לצאת בשלב התכנון יותר מאשר בזמן הביצוע...

וכך, מצאתי את עצמי עוצר את להט העבודה ומתבונן. נתקע... עם ההבנה ששלב החפירות הסתיים פחות או יותר, אבל עם השאלה כיצד אני אוטם את הבריכות. התלבטות שנמשכה עוד מספר ימים, בהם חיפשתי כל מיני חומרים ואפשרויות; בדקתי בעיקר כל מיני חומרי איטום (ויש לא מעט כאלה) ושימוש ביריעות. השימוש בחומרי האיטום נראה לי יומרני ומסובך מדי. לא הייתי מלא בביטחון הדרוש, כדי לעשות משהו שלא אוכל לשנות ולשפר אותו בהמשך. משום כך, התמקדתי יותר בכיוון היריעות.
וכדי להשתמש ביריעות, כדאי כבר ל"התעסק" עם צורות פחות מורכבות. ולמרות שבדיוק מסיבות כמו זו מומלץ לתכנן לפני- לפעמים דווקא משתפרים מ'טעויות'.  נכון שלא צריך לוותר עם כל קושי שמתעורר, אבל כשמרגישים שההמשך יילך ויסתבך, כדאי לעצור את הדברים כשהם עוד 'קטנים'.

בהתבוננות נוספת בשטח התחום בשני קירות הניצבים זה לזה, הסתדרה לי צורה הרמונית של קשתות.  חשבתי ליצור 4 קשתות במרחקים שווים, כשבכל קשת תאים.  כל תא יהיה נמוך מקודמו ב-3 ס"מ (לפי החישוב של ירידה בגובה של 30 ס"מ נתונה בשטח, על פני 10 תאים).   משום מה הייתי מלא תחושה שהפעם, משימת האיטום תהיה קלה ואפשרית. מסעות המריצה עם הלבנים החל במשנה מרץ- וככה זה נראה:




מלאכת יצירת הקשתות היתה חוויה בפני עצמה.  לפעמים, באמצעים כל כך פשוטים ובסיסייים נוצרות צורות כל כך אסתטיות, שממלאות בתחושה של יופי ומרץ להמשיך.  באמצעות מקל וחוט שקשרתי לפינה, סימנתי את הקשתות.  את התא הראשון (במוצא הניקוז) לא חילקתי. את השני- לשניים, השלישי- לשלושה והרביעי לארבעה תאים.  חפרתי כל תא לעומק המיועד ושוב נתקעתי בשלב האיטום...   ההמשך בהמשך.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה